כשאנחנו מתאהבים אנחנו מוצאים עצמנו עושים כל מיני דברים שכל קשר בינם לבין המציאות הוא מקרי בהחלט. אנחנו יכולים לטוס עד לקצה השני של העולם בשביל מישהו שאנחנו אוהבים, אבל האם אנחנו יכולים לסגור את עצמנו במוסד סגור בשבילו?
סביב שאלה זו שוחחה איריס קול עם צמד היוצרים והשחקנים המוערכים חנן סביון וגיא עמיר שלוקחים חלק בהצגה חדשה, המבוססת על סרט קולנוע ספרדי, בהפקה משותפת של תיאטרון חיפה ותיאטרון הבימה.
בפתח הריאיון הודו השניים כי הם נמצאים בתקופה מאוד מרגשת ושמחים לעמוד בקדמת הבמה. בהמשך גולל עמיר את סיפורו של אדר, הדמות הראשית, שמתאהב נואשות בבחורה ואז מגלה שהיא נמצאת במוסד סגור למתמודדי נפש. "הוא מחליט להתאשפז בכדי לפגוש אותה. זה בערך הדמיון לסרט הספרדי. מה שאנחנו לקחנו זה שהוא כמה שיותר מהר יגיע למוסד וינסה להכיר את האנשים ואת הסיבות שהם הגיעו לשם. בו זמנית סיפרנו את סיפור האהבה הבלתי אפשרי והחזק הזה, וזה הופך להיות חגיגה של צחוק ובכי".
עוד הוסיף: "אני חושב שאסור לפחד לגעת בנושאים רגישים, כי אחרת בעצם אף אחד לא ידבר עליהם. בגלל שההצגה כבר התחילה לרוץ יצא לנו לראות אנשים שמאוד ריגשו אותנו, אנשים שאמרו שמה שהם ראו על הבמה זה מה שהם חוו אישית".
סביון, התייחס אף הוא לדברים ואמר שאנשים שצפו בהצגה סיפרו שסוף סוף מישהו מצליח לגעת בהתמודדויות שהם חוו, ובהם. "כחברה, הרבה פעמים אנחנו נזהרים להתקרב, והתפקיד שלנו ביצירה ובאומנות זה להביא למודעות. בכל קומדיה, וזו הגישה שלנו לקומדיה, הדמות חווה את הכאב ואת הדבר האמיתי והקומדיה נוצרת מהפער בין הדמות לבין המציאות".
איך לא נופלים לקלישאות? דיברתם עם פסיכיאטרים?
"למזלנו, אח של גיא הוא פסיכולוג והיה לנו תחקיר עמוק מולו. מעבר לזה, אנחנו חיים כאן ולצורך העניין אחת מהדמויות, אחד מהמתמודדים, הוא פוסט טראומטי אז זה הרבה דברים שאנחנו שומעים סביבנו, ואפילו דברים שעלו לכותרות בחדשות בנסיבות מצערות כאלה", אמר סביון.
בהמשך התייחסו השניים לצוות השחקנים הגדול שעומד מאחוריהם, ועל שיתוף הפעולה המרגש בין כולם, שהוביל ליצירת הקסם על הבמה. כשנשאלו מה דעתם על המעבר בין הקולנוע והטלוויזיה לתיאטרון ביקש עמיר לציין כי הם הגיעו מהבמה, ושזו נקודת הבסיס שלהם. סביון הוסיף: "החלום הראשון היה במה. כל הסיבוב של טלוויזיה וקולנוע היה מתוך הבנה שאם אתה רוצה שיבואו לקנות כרטיס עבורך על הבמה אתה צריך שיכירו אותך קודם".
עריכה: עדן בן ארי