בפתח התוכנית, ביקשה ענת דוידוב להתייחס לפטירתו של יהודה משי זהב והביעה את דעתה על המקרה.
"הבוקר ניפטר יהודה משי זהב, לאחר שהיה מאושפז יותר משנה בעיקבות ניסיון התאבדות.
היו שני משי זהב - זה המוכר והנערץ אפילו בחברה החילונית על כך שהיה גשר בין העולמות, והיה משי זהב האפל, שהיה הרבה פחות מערך בציבור החרדי, על עשרות עדויות על ניצול מיני, הטרדות ומעשי תקיפה שביצע לכאורה בנשים, גברים וילדים. כולם שם ידעו ושתקו. ואז הגיעה ההכרזה על פרס ישראל למיפעל חיים. מפעל חיים של איש אחד. ואז הגיע התחקיר המטלטל של עיתונאי הארץ אהרון רבינוביץ' ושירה אלק, וניפץ את הסמל!
איך משי זהב הציע סיוע כלכלי לנשים וגברים תמורת שרותי מין, איך נגע באיבר מינו של ילד בן חמש, איך ניצל נער בן 16 משכונת מאה שערים לצרכיו המיניים במחסן בבית הספר בתמורה לדמי כיס, איך לקח את הנער הזה לת"א לעובדות בזנות, עבורו ועבור הנער. מי שרוצה שיצלול לכתוב. יש בתחקיר החשוב הזה עוד עשרות עדויות איומות.
הפרק של יהודה משי זהב ניסגר. החשיבות שבחשיפה הזאת היא בהשפעה על נשים וגברים בחברה החרדית להפסיק לשתוק, להפסיק להתבייש. הקורבנות לא אשמים. הם קורבנות תמימים. כמה חודשים אחרי שמשי זהב ניסה לשים קץ לחייו, התוודענו בתחקיר נוסף בהארץ למעלליו של הסופר החרדי חיים ולדר, שבמשך שנים היה מעורב לטענת הארץ ביותר מעשרים תקיפות מיניות בנשים ובקטינים. ולדר התאבד זמן קצר לאחר הפירסום. הקורבנות ימשיכו לשאת את הפגיעה כל החיים. חשיפת העובדות - היא הגשר בין החרדי לחילוני".