"אני לא זוכרת שנאה כזו בין אדם לרעהו כבר שנים"
מרסל מוסרי חזרה לספר איוב הקשה לעיכול, והסבירה מדוע היא חוששת מהפילוג שהשתלט על המדינה: "פעם היינו עם אחד, ואהבנו את זה"
כמדי יום בשעה 20:00 בדיוק, שבה מרסל מוסרי אל עמדת המיקרופון ואולפן השידור, והביאה את סיפוריה המרגשים כמו שרק, אבל רק היא יודעת. בפתח דבריה, סיפרה מדוע דווקא ספר אחד מכל מדף הספרים ממשיך לשוב אל זיכרונה.
"אני לא יודעת למה", תהתה, "הרבה פעמים בחיים חוזר אליי ספר איוב. קל לי לברוח אל איוב בכל פעם שיש לי את הבעיה הכי קטנה שאפשר לחשוב עליה. זה כמו צרת רבים חצי נחמה, לא? כמה קל לנו ליפול אל הרחמים העצמיים".
בהמשך, הוסיפה: "כמה קל לנו לחשוב שאנו הכי מנוצלים בעבודה, ושאין כאב כמו הכאב שגר עכשיו בלבנו. אז תנו לי לחדש לכם: אתם לא לבד, הכאב הוא אוניברסלי. אין סיכוי שחוויתם משהו לפני שמישהו אחר חווה אותו, מתישהו הלב נרגע".
בסוף דבריה, התייחסה מרסל בשאט נפש למצב בארץ, ואמרה: "אני לא זוכרת שנאה כזו בין אדם לרעהו כבר שנים. פעם היינו עם אחד, ואהבנו את זה".
