"בכיתי בכי אמיתי של שבר - שמחה שנלחמתי"
עופרי יהב, שנפגעה ע"י עבריין המין אלון קסטיאל, זעמה על שחרורו המוקדם: "כל פעם יש תקווה שהמערכת לא תאכזב, ושוב היא מאכזבת"
אתמול (ב') בשעות הצהריים שוחח עבריין המין אלון קסטיאל מבית הסוהר, לאחר שבית המשפט המחוזי בנצרת דחה את ערעור המדינה לשחרורו המוקדם. מועד שחרורו של קסטיאל הגיע יותר משבעה חודשים לפני תאריך השחרור המקורי, זאת למורת רוחן של המתלוננות נגדו.
עופרי יהב, שנפגעה על ידי קסטיאל, הגיבה לדברים: "בכיתי בכי אמיתי של שבר, החלק הכי נורא לפעמים זה עניין התקווה. כל פעם יש שביב תקווה שהפעם יהיה בסדר, שהפעם המערכת לא תאכזב, ואז שוב היא מאכזבת. אין לי ספק הבעיה העיקרית היא לא ועדת השחרורים ולא בית המשפט המחוזי, כולם מוגבלים על ידי עסקת הטיעון המבישה והנוראית. עסקאות הטיעון האלו פשוט מחרידות. כבר כשהמשפט התחיל לפני 7 שנים ולאורך כל השנים, אמא הייתה סקפטית ומיואשת. אני זוכרת שאחד המשפטים שלה מראש היה 'אני לא רוצה למצוא את עצמי במצב של מתקפה', אבל אבא שלי באותו היום אמר שהיא טועה ושאם לא אפנה למשטרה - ייתכן שאגלה בעתיד שיכולתי להשפיע על הסיטואציה ולא עשיתי זאת. לדבריו, זה מה שיהרוג אותי. בדיעבד הוא צדק. על אף כל הקשיים אני שמחה מאוד שהלכתי ונלחמתי".
בהמשך, עוד שיתפה כי "יש לנו, לנפגעות קסטיאל, קבוצת פייסבוק די גדולה. אתמול, במשך כמה שעות, חלק גדול מהן אמרו שזה מרגיש כמו תיאטרון ושאנחנו בסך הכל בובות על חוט. הן לא הופתעו ואמרו שהן כל כך מאוכזבות. חייבת להיות פה רמה מינימלית של שיקול דעת, גם אם השופטים אומרים שהם מוגבלים בכוחם. זו תשובה מאכזבת מאוד, כי כן יש לבית המשפט כוח, אחרת למה הם קיימים? לכן, אני חושבת שזה חייב להיות עם יותר שיקול דעת ופחות חוק במובן היבש. חייבת להיות פה הפעלה של מערכת שיכולה לקבל החלטות לא רק על בסיס מה שנכתב בחוק. במקרה שלנו אמרו שהם רצו לחסוך מאיתנו את הקשיים בבית המשפט, אבל מי הם שיחליטו בשבילנו? יש פה משהו שהוא כל כך פטרוני מצד הפרקליטות".
עריכה: דוד זבולוני
