קסטיאל לא מהווה יותר סכנה? בדיחה עלובה
ענת דוידוב בטור אישי בעקבות שיחרורו של אלון קסטיאל: "אם עבריין מין סדרתי נשלח מעיר אחת לאחרת, הוא לא יוכל לבצע את זממו במקום אחר?"
עבריין המין הסדרתי, אלון קסטיאל, הלך הביתה אתמול. טוב לא בדיוק הביתה אלא נשלח צפונה לאזור מרוחק, כדי כביכול להרחיק את הסכנה מהמתלוננות. זו בדיחה עלובה, וזו בדיוק הבעיה. גם אם עבריין מין סדרתי נשלח מעיר אחת לאחרת, הוא לא יוכל לבצע את זממו במקום אחר? ברור שכן. האם אחת מהמתלוננות הרבות לא עלולה להיתקל בו בעיר האחרת? ברור שכן. האם קסטיאל לא מהווה יותר סכנה? ברור שכן. בדיחה עלובה.
לאחרונה נעשו הסדרי טיעון עם כמה עברייני מין, כולם ידוענים. למשל השחקן משה איבגי, או קצין המשטרה ניסו שחם, או ממש ידיעה חמה מהיום על סא"ל דן שרוני שצילם חיילות שלו בסתר, הסכים להביע חרטה, ובתמורה ייקבל פרס יקר ערך - תוכנית פרישה מצה"ל ופנסיה לכל החיים!.
בדיחה עלובה. באמת כל הכבוד לצה"ל.
כל עברייני המין הסדרתיים, היו חייבים לקבל עונש חמור הרבה יותר. כל אחד לפי חומרת מעשיו. בתי המשפט רחמנים בני רחמנים, והמחוקקים לא עושים כלום. עוד בדיחה עלובה!.
עופרי יהב, אחת מנפגעות עבריין המין אלון קסטיאל, כותבת היום בין השאר כך: "המחוקקים עסוקים בפוליטיקה קטנה ועלובה, הכח היה בבית המשפט והוא החליט לגלגל את האחריות למחוקק!. לפני שבע שנים החיים שלי נעצרו. יש את עופרי שלפני ואת עופרי שאחרי. באמת קיוויתי שלהגיד שהפרשה הזאת מאחורי תהיה תחושה של ניצחון. ההחלטה של המחוזי היתה מבחינתי הפסד".
עופרי יהב, אחת מנפגעות קסטיאל התאכזבה בצדק. אבל אם בתי המשפט והמחוקקים לא נמצאים שם בשביל הציבור ששלח אותם, אנחנו חייבות להמשיך. בשביל נשים אחרות, בשבילנו.
