הצעת החוק של נתן זהבי: "שלא יהיה קשיש אחד במדינה שלא יבקרו אותו"
המגיש עם כותרות היום: גופת קשישה אותרה בדיור מוגן • הוא זעם: "לא עשו על זה תחקיר יסודי, זה לא מספיק סקסי, זה לא נוגע באף אחד"
נתן זהבי פתח את השעה השנייה של 'זהבי עצבני' בכותרות הבולטות של היום (ה'), וביקש להתמקד בכותרת אחת שתפסה את עינו - מותה של קשישה במתחם דיור מוגן באשדוד.
"לפני יומיים ראיתי ידיעה באחד האתרים הנידחים, לא ידיעה שהופיעה בעמודים הראשונים, גם לא האחרונים וגם לא פתחו איתה מהדורות חדשות", סיפר, "ידיעה שכנראה לא נוגעת להרבה אנשים, לאלה שמנהלים את המדינה, לשר הרווחה, לשר השד יודע איזה. לשון הידיעה הייתה מאוד פשוטה - זוועה בדיור המוגן".
עוד תקף זהבי כי "גופת קשישה אותרה מוטלת בדירה, במתחם דיור מוגן ציבורי באשדוד, במצב ריקבון קשה, זמן רב לאחר שנפטרה. קלטתם? אישה זקנה, לא מצויין שמה, לא מצויין גילה, לא מצויין אם יש לה ילדים, לא מצויין אם יש לה שארי בשר כלשהם. מתוך העובדה שהיא נמצאה בגלל שהדירה, המקום שבו היא הייתה הסריח, אחרי שהיא שכבה בו ללא רוח חיים כנראה לא מעט ימים, אומר ששירותי הרווחה באשדוד לא דואגים לקשישים במצבה. שמשרד הרווחה לא השכיל לעשות תוכנית כלשהי שבה חבר'ה צעירים יבקרו קשישים, או לפחות יתקשרו אליהם אם יש להם טלפון. תקשורת מחורבנת, לא בדקה מי הקשישה הזו".
"אני מנסה לנסח את דבריי בזהירות - אני לא יודע כמה מכם הריחו סירחון של גופה ששוכבת שבוע או יותר בחדר סגור, זה נורא ואיום. ריח של מוות של אנשים ששוכבים מסריחים - נורא, בלתי נשכח", הודה, והוסיף: "יצא לי כמה פעמים לקלוט את הריח הנורא הזה. אני רוצה לנסח את דבריי בזהירות, היו כבר כמה מאות מקרים כאלה. במדינה שקורים בה בטווח של כמה שנים מאות מקרים שמוצאים מסריחים באיזה חדר נידח או דירה עלובה, היא מדינה מסריחה. יותר מסריחה מהסירחון של אותם אומללים קשישים שמצאו את מותם".
זהבי נגד הרצוג: "היה שר רווחה כלומניק"
בהמשך, אמר זהבי: "מה עבר עליה לפני שהיא מתה? היא חיפשה אוויר לנשום? לא היה לה. תזכרו שיש קשישים, גם עכשיו, שיושבים בודדים בדירות או חדרים של דיור מוגן או לא. הגיע הזמן שתהיה מדיניות רווחה שלא יהיה קשיש אחד במדינה שלא מבקרים אותו ולא בודקים אותו. זה חלק מההצעה שהצעתי בזמנו להרצוג, שהוא לא קיבל אז את ההצעה כשהיה שר רווחה. אם מישהו שואל למה אני תוקף אותו זו אחת הסיבות - הוא היה שר רווחה כלומניק".
באשר לפועלם של אמצעי התקשורת וחוסר הפרטים בידיעה, זעם: "כל אחד נעשה לי איש תקשורת, מקבל פרסים, כנס העיתונאות באילת, מגיעים כל האוכלי חינם לזבל את השכל אחד לשני, לטפוח על השכם כמה אתה גדול וכמה אתה נהדר. אתם תקשורת אתם? אני לפעמים מצטער שאני לא חוזר 20 שנה אחורה להיות עיתונאי שרץ בוקר בוקר לילה לילה לכסות אירועים אמיתיים. אין לי כוח לזה יותר. איפה העיתונאים הצעירים? אחרי שבועיים בעיתונות רוצות תוכנית שעה בפריים טיים. אפסים, איזה אפסים".
"סלחו לי על הבוטות אבל אני מתכוון לכל מילה שאמרתי, ואני חוזר שוב - שרים מסרחים, ח"כים מסריחים ועיתונאים מסריחים יש לנו בשפע. מתי יהיו אנשים יותר רציניים במערכות האלה? לא יכול להיות שאישה זקנה תסריח בחדר עלוב ואף אחד לא בא לבקר. זה מוציא אותי מדעתי, אני מודה", סיכם.
עריכה: שני רומנו
