ילד בסיכוי: איך הופכים למשפחת אומנה?
המאזינה, אמא ל־4 ילדים, החליטה להכניס הביתה ילד נוסף: "אנו נמצאים בתהליך אומנה, וזה יוצר הרבה מתיחויות" • כיצד ניתן להתמודד עם המצב המורכב?
במדינת ישראל קיים מחסור חמור במשפחות אומנה, והמצוקה הולכת וגוברת. ילדים שאינם יכולים לחיות יחד עם הוריהם מסיבות שונות ומשונות, נאלצים ליפול בין הכיסאות, ועוברים בין המוסדות. נשאלת השאלה איך מתמודדים עם הכנסת ילד נוסף הביתה, ואיך זה משפיע על התא המשפחתי. בדיוק בשביל זה העלאת מיכל דליות לשידור מאזינה, אם ל־4 ילדים, ששיתפה אותנו בקשיים שהיא חווה.
"אני אמא ל־4 ילדים. יש לי ילדה בת 13, ילד בן 11, ילדה בת 7, וילד בן 4. לפני כ־4 חודשים החלטנו לצרף למשפחה גם את אחיין שלי בן ה־9. הוא היה זקוק לעזרה, והתנדבנו לשמור עליו בתוך המשפחה. אנחנו מתחילים איתו תהליך אומנה, אבל הילדים שלי לא מקבלים אותו", סיפרה המאזינה בגילוי לב.
כששאלה הסופר נני למה הכוונה הסבירה כי מדובר בילד שגדל בבית לא תקין, ואין לו הרגלי היגיינה נורמטיביים. "בתי בת ה־13 אומרת שהיא נגעלת ממנו כי הוא לא תמיד שוטף ידיים אחרי שהוא יוצא מהשירותים, והוא לא תמיד מתקלח. היא ילדה טובה, היא לא עושה את זה בכוונה, אבל כשיושבים לאכול יחד זה מפריע לה. אנחנו ממש מנסים לעבוד איתו, יש לו הפרעת קשב קשה, אז הדברים מחלחלים ממש לאט", הסבירה האם. "גם בני בן ה־11 לא מסתדר איתו. הוא רב איתו, מעליב אותו, ואפילו משפיל אותו כשהוא מתבטא בצורה לא נכונה. שניהם ילדים ממש טובים, אבל אני לא יודעת איך להתמודד עם זה", הודתה.
"התחושות שלה מובנות"
דליות חיזקה את רוחה של המאזינה, ובירכה אותה על ההחלטה להציל את הילד הזה. לדבריה, זו הנחישות והעקביות שלה ושל בעלה שתוביל, בסופו של דבר, את הילד הזה למצב בו הוא מצליח לבנות לעצמו הרגלי חיים נכונים. בו זמנית, ביקשה דליות מהאם המודאגת להעביר לילדים שלה מסר שהיא מבינה מה עובר עליהם, והיא רואה את הקושי שלהם בתוך השינוי הזה.
בכל הנוגע למערכת היחסים של ילד האומנה מול בתה בת ה־13 אמרה דליות כי על ההורים לתת לגיטימציה לתחושות של הילדה. "אני רוצה שהיא תשמע שאת מבינה מה עובר עליה. הרי זה לא שהיא לא בסדר, היא רק פועלת מתוך הערכים שלה, מתוך ההרגלים העמוקים שלה. נכון, אתם מבקשים ממנה להפגין אורך רוח, ולהיות סבלנית וחומלת, אבל היא חייבת להרגיש שהיא מובנת, שהתחושות שלה מובנות".
"לרגשות אפשר לתת לגיטימציה"
בכל הקשור לילד בן ה־11 השיח צריך להיות קצת אחר, בעיקר בגלל שהוא פוגע בילד. "לרגשות אפשר לתת לגיטימציה. אפשר להגיד 'אתה כועס, אני מבינה', אבל להתנהגות אלימה ופוגענית לא. "את צריכה לקחת את הילד שלך ולהגיד לו שילדים תמיד מתגעגעים להורים שלהם, גם אם הם כיבו עליהם סיגריות. תסבירי לו שאתם מרחמים על הדרך שבה הילד הזה גדל, שאתם פה בשביל לעזור לו ולתמוך בו. תדגישי שהרגשות שלו מקובלים בבית, אבל לא ההתנהגויות שלו. תאמרי לו שבפעם הבאה שהוא יפגע בילד האומנה את תיקחי את הילד ותתרחקי ממנו, וגם תעמדי בהבטחה שלך. את יכולה לקחת אותו למטבח להכין יחד ארוחת ערב, לקפוץ איתו לסידורים, או לשבת איתו בחדר, וללמד אותו איך מחברים בין גרביים או מקפלים כביסה".
עוד הוסיפה דליות: "תאמרי לבנך שכשאת תראי שמשפילים ופוגעים בילד האומנה את תיקחי אותו כי את לא מוכנה לזה. את לא חייבת לקחת את ילד האומנה ללונה פארק, את לא צריכה לצאת מגדרך. זה לא פרס. את פשוט צריכה לגרום לבן שלך להבין מה המשמעות של ההתנהגות שלו. בסך הכל הם ילדים טובים".
"את צריכה ללמד אותם שצריך לתת לגיטימציה לכל רגש, אבל לא לכל התנהגות"
המומחית לענייני חינוך ילדים סיכמה את השיחה, ואמרה: "את טלטלת את הבית הוצאת את כולם מאיזון, ברמה הרגשית את טלטלת את עולמם. הם חייבים לשמור על עצמם ועל נוכחותם בבית. עכשיו את צריכה ללמד אותם שצריך לתת לגיטימציה לכל רגש, אבל לא לכל התנהגות. את צריכה ללמד אותם מה זה איפוק, אבל לא להעניש אותם באופן מיידי. הרי הם מבינים מבחינה קוגניטיבית שאמא ואבא הביאו הביתה ילד שצריך לגדל אותו ולטפח אותו. הם יודעים איזה מעשה 'ואוו' זה, אבל הם עדיין ילדים, וייקח זמן עד שהם יבינו את זה גם בעולם הרגש שלהם".
עריכה: עדן בן ארי
