הלוואי ולא היינו אמורות לציין את התאריך הזה בכל שנה מחדש. 25.11 - יום המאבק הבינלאומי באלימות כלפי נשים, לצערנו לא מספיק קורה בטיפול הרשויות. המודעות בציבור עלתה, מהפכת 'Me Too' קרתה, אבל חוץ מזה לא הרבה. בין אם זו קנאה או אלימות מינית או כלכלית, בסוף הכל קשור, כי פשוט אפשר.
הנה תזכורת למספרים: מתחילת השנה נרצחו בישראל 22 נשים, רוב הרוצחים היו או בני זוג, או שבאו מהסביבה הקרובה של הנרצחת. רק כרבע מהנשים מדווחות לרשויות, אבל הרוב לא, בגלל הפחד מאלימות פיזית, מהפחד לאבד את הילדים או בשל התלות הכלכלית, גם במחיר של יציאה לעצמאות.
הקנאה של בן הזוג שכולא את האישה בין ארבעה קירות, שמבודד אותה מחברים, אפילו מהמשפחה הקרובה, בדוק ככה זה מתחיל. אם לא תימלטי זה עלול להיגמר ברצח! מתוך 22 הנשים שנרצחו מתחילת השנה, 12 הן מהמגזר הערבי.
בכנסת היוצאת, תוכנן חוק האזיקון האלקטרוני שהיה אמור לתת פתרון מסוים לנשים מבני זוג אלימים שהורחקו מהבית. חילוקי דעות של קואליציה ואופוזיציה, והחוק נפל. תשכחו מהחופש נשים יקרות. במקום שהגברים יסתתרו, אתן תמשיכו להימלט למקלט. 22 נרצחות והשנה עוד לא נגמרה. אל תאבדו תקווה, אפשר להיפרד, להישאר בחיים, ולנצח. ושוב תודה לך שירה איסקוב על האומץ שלך.