"השמאל היום צריך לקחת את המודל של בן גביר ולהפוך אותו"
ניר ברעם על הסרט שיצר בשם 'לאן נעלם השמאל' שעוסק במפלגות המחנה לאורך השנים: "הסרט מנסה להבין איך ב־30 שנה השמאל הישראלי הפך מ־56 מנדטים ל־4"
הסופר ניר ברעם משיק בימים אלה סרט חדש בשם 'לאן נעלם השמאל' שישודר ב־HOT8 בשיחה עם אראל סג"ל ויריב אופנהיימר הוא סיפר על נפילתו הגדולה של השמאל שהפך מ-56 מנדטים לפני שלושים שנה, ל-4 מנדטים בבחירות האחרונות. בריאיון הוא הסביר מה היו הגורמים לכך, ומהם שלושת הגלים שגרמו לשמאל לחטוף את המהלומה שספג.
לדבריו, "בעצם הסרט מנסה להבין איך ב־30 שנה האחרונות, השמאל הישראלי הפך מ־56 מנדטים בשנת 1992, ל־4 מנדטים בשנת 2022. הסרט עובר דרך 3 גלים שהיה לשמאל. הגל הראשון היה מדיני, משמעותי מאוד, שאפיין את הדור שלי ועוד האמין בשלום, בפיוס, בתקווה ובסוף הכיבוש. בגל השני, היה ניתוח להוצאת הלב הזה מתוך הגוש של השמאל והחלפתו בלב חברתי, אבל הוא נכשל. הגל השלישי מילא את הוואקום ב'רק לא ביבי', הכריע את העובדה שלשמאל כבר אין תוכנית פעולה לעתידה של ישראל. הבעיה של הגל ה'רק לא ביבי' הייתה שכל הגוש אמר את זה, כלומר זה כבר לא היה דבר ייחודי רק לשמאל. ברגע שרעיון השלום ושוויון עם הפלסטינים נכשל, כל הניסיונות שהיו אחריו לשקם אותו נכשלו".
בהמשך, עוד אמר: "אם הפרויקט של מפלגת העבודה אחרי הניצחון ב־67 היה להפוך את ישראל למדינה ישראלית יותר, חופשית יותר ודמוקרטית יותר - זה יכול היה להיות פרויקט חשוב. בגלל שהיא לא עשתה זאת, מפלגת העבודה איבדה את הכיוון שלה. בסרט אני חוזר לחברים שגדלתי איתם ואני מראה איך האמונה התמימה בשלום ובחירות שהתחנכנו בתוכה, הפכה לשבר שלא החלים עד היום. אני הסתובבתי בשטחים שנתיים, דיברתי עם פלסטיניים והבנתי כמה העניין של 48' עדיין אקוטי עבורם. כלומר, לא מדובר בסכסוך בין שתי תנועות לאומיות. זהו סכסוך על הבית. אין תשוקה למדינה פלסטינית, אבל יש תשוקה גדולה לחזור לבית. אז אפשר לתקן את זה באמצעות הסכמי שלום, אבל ראינו ששום דבר לא מתקדם כבר 40 שנה בנושא שתי המדינות".
לסיכום, טען כי "השמאל הישראלי היום צריך לקחת את המודל של בן גביר ולהפוך אותו. הרי בן גביר הצליח לדבר על נושא מהותי בחיים הישראלים - לדבר על היחסים בין ישראלים לערבים. הוא בעד הפרדה ושנאה, השמאל הישראלי צריך לתת לו תמונת מראה. כלומר, מפלגה יהודית־ערבית לא קומוניסטית שמאמינה בשוויון, באינטגרציה ובקרבה בין יהודים וערבים. כרגע אנו לא צריכים לדבר על מדינה כל אזרחיה, אלא על היכולת לחיות ולעבוד ביחד. צריך לתת מודל הפוך למודל של בן גביר - מודל של תקווה. הנטישה של השמאל לתקווה לשלום הייתה גרועה מאוד. צריך לחשוב על פתרון לסכסוך שמוצא גם פתרון מסוים למה שקרה ב־48, אין מה לעשות, זה נמצא על השולחן".
עריכה: דוד זבולוני
