הטלפון אשם?
ילדיו של המאזין מאחרים באופן תדיר מאוד לבית הספר הסמוך לביתם, מאחר והם שקועים בטלפונים הסלולריים שלהם • כיצד לחזור לתלם?
המאזין ששלח שאלה למערכת התוכנית, סיפר כי הוא אב לשני ילדים המתקשים מאוד לעמוד בזמנים, בייחוד בשעות הבוקר. האם הטלפון הסלולרי שלהם הוא הבעיה?
"הילדים בני 11 ו־7.5 והם מאחרים לבית הספר, זה קורה כבר שלושה ימים ברציפות", הודה בכאב, ותיאר: "הם יוצאים מהבית בזמן. אני שובר את הראש ומנסה להבין מה קורה פה? מתקשרים אליי מביה"ס, שולחים לי באפליקציה הודעות שרושמים להם איחור. הקש ששבר את גב הגמל היה אתמול ששניהם איחרו לשעה הראשונה, בשנייה היה מבחן והם איחרו גם למבחן. עשיתי מעשה, היום יצאתי בבוקר מוקדם להכניס את התינוק למעון. חיכיתי, מתחבא ליד הבית לראות ולעקוב אחריהם בדרך לבית ספר. מה ראיתי? שני השובבים שלי יצאו מהבית, איך שיצאו היו עם הראש בטלפון, שיחקו משחק יחד ולחוד והם לא ראו אף אחד שעובר מולם. אני מתאר לך - הראש בטלפון, הולכים כמו זומבים בדרך לביה"ס ולא רואים כלום מסביב. אפילו התיישבו בספסל הציבורי ופטפטו".
האב המודאג משתף שרוצה לקחת לילדים את הטלפון כעונש לכמה ימים, ושואל כיצד לעשות זאת בלי לצאת הרע בסיפור, בלי לייצר אנטגוניזם?
"יש פה כמה דברים. קודם כל, זה מצוין שעקבת. ראית והבנת, אפשר טיפה להירגע, לא קורה משהו רע. הדבר השני, למה עונש? הרי מה אתה רוצה, שהם יגיעו בזמן לבית הספר, הטלפון מעכב אותם מלהגיע בזמן, קח את הטלפון. למה בכלל לכעוס על ילדים? נתתם להם טלפון, מה ציפיתם? למה ילד בן שבע וחצי צריך טלפון, את זה אני לא מבינה בכלל. אם הוא רוצה להתקשר יש מזכירות, יש מורות. נגיד שהוא הולך הביתה לבד - ארבע דקות הליכה, שיתקשר כשהוא מגיע הביתה".
דליות הציעה מספר פתרונות: "או שתחליט שאתה לוקח אותם לבית ספר את הארבע דקות האלה כל יום ומוודא שהם לא יהיו בטלפון, או שאתה לוקח להם את הטלפון, או שאתה מייצר מצב שהטלפון שלהם נפתח רק ב11:00 בבוקר. אתה יודע טוב מאוד שיש כל מיני תוכנות, מבחינתי שיפתח ב12:30 כשהם בדרך הביתה. תמצא פיתרון לזה שהילדים בדרך לביה"ס מסתכלים בטלפון, למה להעניש אותם? זה לא עונש".
"ממה אנחנו מפחדים - שהילד לא יאהב אותי?"
בהמשך, הסבירה: "בעיניי, עוד יותר חמור הרצון שלך לא לצאת אבא רע. התפקיד שלך זה להיות אבא רע. לא הבנת את זה כשיש לך ילד בן 11? לפעמים כדי ללמד ילדים איך העולם הזה מתנהל, אני אמורה לנקוט בסוג של פעולה שהם לא אוהבים. אז מה, מה קרה, ממה אנחנו מפחדים - שהילד לא יאהב אותי? זה ילדים שאמורים לרצות שאנחנו נאהב אותם. תהיה רע, מה קרה? אתה לא טוב אחרי צהריים, בשישי-שבת? במקומות המסוימים שבהם צריכים ללמד אותם איך מתנהל העולם, למה חשוב להגיע בזמן לביה"ס, במקומות האלה אתה נוקט בפעולה שהילד זה לא ימצא חן בעיניו, זה לא עונש".
"אתה מכיר ילדים שלא אומרים 'אבא רע'?" תהתה. "כשהיית ילד קטן לא חשבת שאבא שלך רשע? לצד זה יש המון אהבה, תחושת ביטחון. תמצא דרך לזה שהם בדרך לביה"ס לא ישחקו בטלפון, וזה לא בגלל שאתה אמרת 'אני לא מרשה לשחק בטלפון', אלא בגלל שצריך להגיע בזמן לביה"ס. אתה לא בכלל אישיו בסצנה הזאת. אתה צריך לגרום להם שיגיעו בזמן לביה"ס, וכמו שאמרתי יש כמה דרכים לגרום לזה לקרות, תחשוב איזו מהן מקובלת עליך, וכן אתה תצא רע. ואם לא נוח לך להיות רע, תשבו ביחד אתה וזוגתך, שאשתך תעשה את השיחה, ותגידו: 'אבא ואני החלטנו החלטה משותפת'. אז הנה יצאתם שניכם רעים, בסדר גמור", הסבירה.
לסיכום, הבהירה: "זו דילמה של המון מכם. אתם רוצים שהמסך לא ימשוך אותם? תוודאו שהוא לא יהיה שם. השליטה, קבלת ההחלטות, היא בהרבה מקומות אצל ההורים, תפסיקו לפחד מהילדים. תחשבו על היחסים עם הילדים, נכון, אבל לפעמים יש משהו מעל, שהוא הקניית ערך, הקניית הרגל, גם במחיר שזה לא מוצא חן בעיניי הילד כמה פעמים, עד שזה הופך להיות הרגל גם של הילד".
עריכה: ירדן חדד
