גונבת את ההצגה, ואת כל השאר
המאזינה שיתפה בכאב כי היא חוששת שלאחייניתה יש בעיית קלפטומניה • מיכל דליות הרגיעה: "כשמכניסים למשוואה הזאת כעס, מייצרים מלחמה"
האם גם אתם מרגישים שהילדים שלכם לוקחים דברים בלי לבקש? המאזינה שיתפה במקרה שאירע לה בביתה בזמן שאירחה את אחייניתה בת החמש וחצי, וחשדה כי הילדה לוקה בקלפטומניה. האם כך הדבר?
המאזינה פירטה בדוגמאות למקרים - האבא משאיר כסף על השולחן, היא לוקחת ומכניסה לקופה שלה, ולאחר מכן אומרת שהיא לא נגעה בזה. דוגמא נוספת היא שהחביאה השבוע חפיסת שוקולד ושוב אמרה שהיא לא יודעת איפה זה.
בתגובה, השיבה מיכל: "קודם כל מפסיקים להיבהל, זה שהיא לוקחת שוקולדים לא הופך אותה לגנבת. זו ילדה בת 5.5 שמאוד רוצה משהו. שני דברים יש פה, אחד - שהילדה לוקחת, השני - שהיא משקרת. זה הרבה פעמים שלב בהתפתחות, נורא בא לה והיא לקחה אפילו שידעה שאסור, ואז אני מחפשת אם יש בבית המון גבולות או שאין בבית גבולות כמעט בכלל. משהו שקרוב לקיצוניות יכול להביא את הילדים למצב הזה. הדבר השני זה שהיא משקרת".
"לילדה כזאת, שאנחנו מבינים שכנראה כרגע היא תיקח את מה שתרצה, אנחנו לא מפילים אותה בפח, אני לא אייצר מצבים שיגרו אותה לגנוב. אני באופן מודע אפסיק להשאיר שוקולדים פנויים וכסף על השולחן, כי היא כנראה תיקח. להקל עליה ולא לייצר לה מצבים כאלה", הציעה המומחית.
שנית, הוסיפה את החשיבות בלהציג לילדה את התוצאות של המעשה: "להגיד לה 'אני ראיתי שאת לקחת את הכסף של אבא ושמת בקופה שלך, זה טוב שאת אוהבת לחסוך, אבל זה לא הכסף שלך. אבא ואני עובדים עבור המשפחה, זה כסף שצריך היה להיות בארנק של אבא כי התכוונו לקנות עם זה גלידה ושני עפיפונים כי רצינו טיול. זה ברור לך שלא נקנה לך גלידה ועפיפונים ומתנות לפחות שבועיים, כי לזה הכסף היה אמור לשמש אותנו'. ואז הילדה עושה חושבים מה עדיף לה, שהשטר הזה יהיה בקופה שלה כי היא רוצה שזה יהיה שלה, או שהיא מבינה שאמנם זה יהיה שלה אבל היא לא הולכת לקבל גלידות וארטיקים. אם היא מחליטה לא להחזיר את הכסף - לכולם קונים ארטיקים ולה לא".
לא להתעלם?
"ברור שלא. ההתעלמות מלמדת אותה שהיא יכולה להמשיך כי בא לה. היא יכולה לעשות את זה בכל מקום, היא רואה משהו, מאוד מתחשק לה והיא לוקחת. אנחנו צריכים להתחיל ללמד אותה את המציאות של החיים האלה", הוסיפה: "לא לקרוא לה 'גנבת'. אפשר כן להגיד 'את לקחת וזאת גניבה, ואם יום אחד תיקחי ממישהו בלי רשות הוא עלול לקרוא לך גנבה, אבל את לא, כי את גם מתוקה וחכמה וטובה ומצחיקה, ואנחנו לא רוצים שיקראו לך גנבה. לכן, אם בא לך נורא משהו - תגידי לנו, לפעמים נגיד לך כן ולפעמים נגיד לך לא'. את הילדה הזו כנראה צריך ללמד לא".
"במלחמה, רוב הסיכויים שהילדים ינצחו אותנו"
מה קורה כשהכעס מתחיל להתעורר? "ברגע שאני מכניסה את זה למשוואה, אני מייצרת מלחמה. במלחמה, רוב הסיכויים שהילדים ינצחו אותנו. אנחנו יכולים לשבור את רוחם, לסגור להם את הטלוויזיה, לקחת להם את השוקולד", אמרה מיכל, אך הבהירה: "אנחנו יכולים לעשות את זה אבל זאת מלחמה כבר, אני לא רוצה להיכנס למלחמה, ואני בהחלט רוצה ללמד את הילדה. ילדים לא לומדים משיחות ודיבורים. היא צריכה להבין מה התוצאה שהיא לוקחת בלי רשות. לא מתעלמים מילדים שמתנהגים לא טוב".
לסיכום, הדגישה: "התפקיד העיקרי שלנו הוא להכשיר אותם לחיים האלה. הרבה פעמים אם אני פוגעת בתפקיד שלי, באחריות שלי, ואני אומרת: 'היא ילדה, לא נורא, היא תבין היא תלמד', אני מייצרת לה קושי עתידי ענק".
עריכה: ירדן חדד
