"בשבילי זה היה אתגר, אוהבת לעשות על עצמי ניסויים"
ניחשנו, הימרנו, היינו בטוחים, אבל הופתענו ללא ספק - הזמרת והשחקנית דפנה ארמוני היא האפרוח ב'הזמר במסכה' • שיתפה: "הייתי רוצה הופעות גדולות"
אם אתם לא מפסיקים לשמוע לאחרונה שאלות מוזרות כמו מי זה היתוש, המלך או הכבש, יכול להיות שסביבתכם הפכה גם היא את 'הזמר במסכה' להנאת הערב הקבועה שלה. לאחר ימים רבים תהינו מי מסתתרת מאחורי תחפושת האפרוח החמודה שעיטרה את מסך הטלוויזיה שלנו, אתמול (ב') קיבלנו תשובה - הייתה זו הזמרת, השחקנית והציירת דפנה ארמוני.
בשיחתה עם איריס קול, סיפרה על ההחלטה להשתתף בתוכנית. "קיוויתי להישאר עוד", הודתה. "היו לי עוד שני שירים מוכנים שהקלטתי. קשה לתאר כמה זה קשה, אני גם אמרתי שהייתי מאתגרת כל אחד שנמצא שם שיכנס ל־20 דקות, אני חושבת שגבר חזק, שהוא מתאמן בחדר כושר יום יום, לא חושבת שהוא היה עומד בדבר הזה. זה כבד מאוד, לא רק שזה כבד, זה גם מבנה, יש שם ברזלים, אני בעצם סוחבת על הגב שלי ואני הייתי עם קרע בכתף אבל לא אמרתי שיש לי קרע בכתף".
"בשבילי הכול היה אתגר", הצהירה. "בחיים אני אוהבת לנסות את עצמי, לעשות לעצמי כל מיני התנסויות שכאלה, אתגרים שכאלה. כמו שאומרים 'מה שלא הורג אותך, מחשל אותך', אני חושבת שבגלל זה אני אישה מאוד חזקה. כי עברתי המון דברים בחיים האלה, כל כך לא פשוטים, כולל לגדל לבד שני ילדים תאומים".
בהמשך, שיתפה את מעשיה בימים אלו: "אני מורה לפיתוח קול בזום, יש לזה יתרון יוצא מן הכלל, גיליתי שמאז שהתחילה הקורונה, התחלתי לעשות שיעורים בזום ויש בזה המון יתרונות. לא צריך לנסוע ברכב אליי או לקחת מונית אליי או לבוא בתחבורה ציבורית או אם באים עם אוטו ואין חנייה. היתרון הכי גדול הוא שהם רואים את עצמם, יש שני ריבועים על המחשב, רואים אותי ורואים את עצמם וכשאני נותנת איזו הערה לתקן, אז הם יכולים לראות איך לתקן".
לבסוף, סיכמה הזמרת בחלומות שלה לעתיד: "יש הרבה דברים, מלא חלומות. הייתי רוצה שיהיו לי עוד תלמידים לפיתוח קול כי אני ממש אוהבת ללמד, אני עוזרת לאנשים להגיע ממקום X ל־Y ואני ממש אוהבת את זה. אבל הייתי רוצה חוץ מזה, לגבי הבמה, הייתי רוצה הופעות גדולות, יש לי הרכב של שישה אנשים, הרכב יוצא מן הכלל שהופענו בקולוסיאום לא מזמן והיה כיף גדול. אני רוצה שוב פעם להופיע בהרכב זה. אז אם היו עוד פעם חברות הייטק או באירועים וגם לעשות את ה'זאפות' האלה שוב".
עריכה: נויה חסון
