"כל מה שעומד מול עיניי זה לדייק את היצירה"
שי גבסו משיק בימים אלה שיר חדש בשם 'לא דיברנו כבר שנתיים', וסיפר עליו • על החוויה ב'זמר במסכה' • וגם: על הפחד שלו מטיסות
הזמר והיוצר שי גבסו שלפני שנה חזר לחיינו בסערה בתור הגורילה ב'זמר במסכה' משיק סינגל חדש בימים אלה בשם 'לא דיברנו כבר שבועיים'. בשיחה עם איריס קול שיתף הזמר בתקופה שעברה עליו, בברקסים הנפשיים וגם הפתיע כשסיפר על החרדה שלו מטיסות.
תחילה הסביר גבסו כי בניגוד למקובל, לא משנה לו אם הקהל יאהב אותו או לא. "כל מה שעומד מול עיניי זה לדייק את הדבר עצמו ואת היצירה", אמר. עם זאת סיפר על המעצורים הנפשיים שהוא מרגיש לעיתים: "יש פעמים שאני חוזר מהאולפן ואני בהלם מזה שהצלחתי להקליט, להוציא כסאונד, כשיר, דברים שהיו בפנים. אני חושב שאלה הברקסים - הקושי לפעמים להצליח לבטא את הדברים כמו שהם אצלי".
הוא ציין כי השיר החדש "הוא בעצם לקראת אלבום חדש בעברית, אחרי שעשיתי אלבומים באנגלית ועברו לפחות שבע שנים מאז האלבום האחרון בעברית. זה אחד הדברים של לבוא ולמצוא שוב פעם את השפה ולבוא ולמצוא איך אני רוצה להגיד את הדברים. זה עיקר העבודה והברקסים".
"זה פשוט באמת לבוא ולעשות כיף"
בהמשך התייחס להשתתפותו בתוכנית 'הזמר במסכה'. "זה חושף אותך לקהל מאוד צעיר. לי זה שם עוד חתיכה פשוט בפאזל. זו באמת תוכנית של כיף. גם כל מי שעושה אותה, המפיקים, האנשים שם, עושים את זה בכל כך הרבה אהבה", סיפר.
לדעתו, "בגלל זה, זו אחת התוכניות הנצפות, כי זה פשוט באמת לבוא ולעשות כיף. זה מה שזה היה. זה כמובן מאוד שחרר אותי והיה לי מאוד מעניין לבוא ולשיר רק באנגלית מול כל עם ישראל. יש בזה אדרנלין".
לאחר מכן, סיפר גם על החרדה שמרגיש בטיסות. "לפני 'הזמר במסכה', רגע לפני, היינו אמורים לטוס לטור במקסיקו, פעם ראשונה עם אלבום שיצא בזמנו, ואז בדיוק היה עוד גל של קורונה, אז נשארתי וזו גם הסיבה שהלכתי ל'זמר במסכה'. יש לי גם פחד טיסות", אמר.
לדבריו, "אין לי בעיה אם זה התרסק, זה לא הפחד שלי. אני פשוט לא אוהב להיות במקום סגור ונורא משעמם לי. אני מאוד היפראקטיבי. את יודעת, אתה לוקח כדור שינה, שם את המסכה על העיניים, חושב שעברו מלא שעות בדרך לניו יורק, בסוף עברו שלוש כשאתה מתעורר. זה קשה לי, באמת זה קשה לי. אני הולך לתא של הטייס גם להכיר אותו, עושה יוגה במסדרונות. עם כל החרדה, אני עדיין טס, אבל זה עדיין קיים. היו פעמיים שלא עליתי למטוס בשדה".
היו כרטיסים, היה הכול?
"כן היו מזוודות".
ואז בעצם אמרת, 'לא בא לי?'
"לא שלא בא לי, לא מסוגל".
איפה חיכו לך?
"ברצלונה".
נבהלת ממש?
"חרדה שתופסת אותך. כן, כל הדם יורד למטה. אבל שתביני, אפילו עשיתי צניחה חופשית. זה מאוד תקופתי. אתה אומר, מה, 'אבל אני לא יכול לקחת את הסיכון, פתאום רגע לפני שאני צריך לעלות, זה מה שיקרה? עזבו, עדיף לא לקבוע'".
עריכה: אמיתי דואק
