מרסל מוסרי סיפרה על סיטואציה מרגשת אותה רואה בכל בוקר: "איך בכל בוקר, בשמונה ועשרה בדיוק, בספסל מול הגן של הבת שלי, יושבת מטפלת פיליפינית לצד קשישה שנראית כאילו הרגע יצאה מהמקלחת ומקשיבה לאותו הסיפור".
לאחר מכן סיפרה על הרגע בו משהו השתנה: "היום בשמונה ועשרה ישבה שם לבד, העזתי לשאול, 'איפה אמא שלך?' ענתה 'בפיליפין'. 'לא האמא הזאת' הוספתי והצבעתי על הצד הריק בספסל, 'היום לא תבוא, לא יכולה' השיבה. לא שאלתי יותר שאלות. מחר אגיע קצת יותר מקודם, ואם אף אחד לא תשב על ידה, אשב אני, אחלוק איתה שתיקה ולאחריה, אספר לה על האיש שפעם אהבתי".