בפתח תוכניתו, דידי הררי סיפר על שגרת הצהריים שלו, בדרך לאולפנים, בה בכל יום עובר על יד בית ספר יסודי בשעה שכל הילדים חוזרים הבייתה. "בשעת צהריים, כשאני מגיע לכיוון הרדיו אני מביא לי סנדוויץ' וכוס קפה ואני עובר ליד בית הספר היסודי. בשעה הזאת בית הספר מסתיים והמדרכה מתמלאת בילדים".
הוא שיתף: "החלק הכי יפה זה לשמוע את השיחות הקטנות של אותם ילדים תוך כדי הליכה. לדוגמא, אני רואה בן עם אבא שלו ותוך כדי שאני עובר אני שומע ילד אומר 'המורה סיפרה לנו על החללית שנחתה על הירח, כשאני אהיה גדול אני גם רוצה ללכת על הירח', הילד אמר בכזאת התרגשות לאבא שלו".
"ויש את משמרות הזה"ב", המשיך דידי, "אני עובר לידם ואחד עם המקל מסתובב אלי וצועק 'אתה דידי הררי, אני מכיר אותך', ותוך כדי זה שהוא מדבר איתי הוא שוכח שהמקל עדיין פתוח והוא לא מחזיר את המקל למקום. אבל המכוניות מחכות בסבלנות".
לאחר שלל סיפורים מרגשים ומרתקים שנותנים הצצה מעולמם של הילדים, סיכם דידי: "אני מקנא בתום ובניקיון שיש בעולם של הילדים, אני מקווה שיום אחד הילדים הם אלה שישלטו בעולם. הם יריבו וישלימו באותה מהירות, הם אולי יעשו עולם ילדותי, אבל בטוח שהוא יהיה טוב יותר".