בפתח התוכנית, התייחסה שלומית תמיר למושגי הסובלנות והסבלנות, זאת על ידי סיפור חייה של חברתה, אימא לילדים בעל צרכים מיוחדים. "היא מנסה לייצר דו שיח עם בתה החירשת וגם עם בנה האוטיסט. בדו שיח כמעט של חירשים ושקטים. היא איננה סובלנית כמעט כבר לכל מה שקורה מסביב", סיפרה שלומית, וציינה: "היא אמרה לי, 'אני סובלנית לילדיי, כי אין לי ברירה. במה ילדיי אשמים שנולדו עם לקויות תקשורת?"
בהמשך העבירה שלומית את אותם מושגים לציבור הכללי במדינה: "אין כמעט דו שיח. יותר מדי פערים, אי אפשר לגשר, כמו איזשהו צונאמי שסוחף אותנו". היא תהתה: "איך אפשר יהיה בכלל לקשר בין הבינה המלאכותית באיזשהו שלב לבין האדם?"