20 שנים של להיטים
לאחר שני עשורים של שירי מחאה ולהיטים מקפיצים, עמרי גליקמן, כוכב להקת 'התקווה 6', הכריז על מופע חדש וענק: "אנחנו בשיאה של יצירה"
חבר להקת 'התקווה 6' עמרי גליקמן שוחח עם איריס קול ב־103fm על הקריירה המוזיקלית בלהקה המוצלחת כבר 20 שנים, על השינויים שעברו יחד באופי הלהקה וכתיבת השירים ועל מופע הענק החדש של הלהקה.
"בישרנו על מופע מאוד מאוד חגיגי שמציין 20 שנה של 'התקווה 6' על במה. אני לא קולט", אמר גליקמן בפתח השיחה. "אנחנו באמת בשיאה של תקופה, של שנים של יצירה, שירים חדשים, אלבומים ועוד אלבום חדש בדרך. תחושה שבאמת הכול עוד לפנינו, כמו השיר. 20 שנה זה מוזר, זה נשמע לי המון, זה נשמע לי של גדולים, אבל ממש ככה - 2003 היו ההופעות הראשונות".
על התהליך שעברו יחד כלהקה, שיתף סולן הלהקה כי "אני חושב שיש שירים שאני מרגיש שנכתבו אתמול ואני יכול לשיר אותם גם עוד עשרים שנה קדימה. נגיד 'אם אפגוש את אלוהים', או 'בפרדסים של גן עדן', שזה מדיסק ההופעה ממש בתחילת הדרך. אלו שירים שאני רואה את עצמי הולך איתם עד הסוף. מצד שני, יש שירים שהם טיפה יותר מחאתיים. הייתה נורא אגרסיביות במחאה ובכעס שלנו, כי זה מאוד אפיין את הז'אנר של מוזיקת רגאיי וזה מאוד השפיע עלינו. כעסנו על הרבה דברים, נורא אהבנו לכעוס ולכתוב שירים כאלה כועסים, במידה, אבל אין את זה יותר היום ברמה של מה שהיה אז".
"אני חושב שאנחנו מבינים יותר פשוט, את החיים, את החברה, הסביבה, את הפוליטיקה, את החברה, את המורכבויות, נורא קשה לשיר על זה", הודה, והוסיף: "ממיתוג של להקה שמאחדת, שמחה, וזה נכון, וזה באמת לאן שאנחנו שואפים וזה המסר שאנחנו רוצים להעביר בהופעות שלנו, אבל אם אנחנו מסתכלים באלבומים האחרונים אפשר למצוא שירים שעדיין מתייחסים לזה, הם עוברים אולי ליד, אבל מי שיתעמק יראה שכמעט בכל אלבום יש התייחסות למה שקורה אצלנו מבחינה מדינית, חברתית, ביטחונית".
בהמשך, התייחס גליקמן לקו הדק בין השמירה על ניטרליות ולהבעת דעה בשירי הלהקה: "אני חושב שהגענו למקום, לסוג של נקודת רתיחה מאוד רגישה, ואמנים, אני חושב, שמתלבטים המון, חושבים עשרות פעמים לפני שמוציאים שיר שמדבר על איזושהי בחירת צד או התייחסות למשהו פוליטי באופן כללי".
"הקונפליקט כמובן שהוא קיים, אני בטוח שיש לי דברים שהייתי רוצה לשיר ואני אולי מרגיש שהם פחות נכונים, מתאימים או משתלבים עם הרוח של 'התקווה' של השנים האחרונות. מצד שני אני לא בן אדם שבוער בו לדפוק על השולחן, להביע את הדעה. אני בן אדם שמעדיף להימנע מעימותים בכללי, מול הילדים שלי אפילו. הגישה הפייסנית מאוד דומיננטית אצלי, אין לי את האנרגיות לצאת למלחמות, אף על פי שיש זמנים שאולי כן צריך. אני עושה את מה שאני יודע לעשות הכי טוב - לעלות על הבמה ולאחד סביב השירים שלנו", סיכם.
עריכה: שני רומנו
