"ליל הסדר הפך מטקס לטקסט"
פרופ' אביגדור שנאן (האוניברסיטה העברית) על התפתחות ההגדה של פסח: "ההגדה לא נולדה כך - היא צמחה כמו עץ"
לקראת חג הפסח, הציג פרופ' אביגדור שנאן מהחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית את ההיסטוריה ארוכת השנים של ההגדה. בדבריו תיאר שנאן כיצד התגבש נוסח הטקסט המוכר לנו כיום לאורך אלפי שנים. "זה טקסט בן כמעט 3,000 שנה. אפשר לראות שהוא הלך והתפתח מתקופת המקרא ועד העת החדשה", ציין הפרופסור והוסיף כי "ההגדה השלמה והמלאה שבידנו לא נולדה כך, אלא צמחה כמו עץ מהשורשים".
פרופ' שנאן עמד על כך שעד שנת 700 לספירה, ההגדה עברה בעל פה מאב לבן וממורה לתלמיד. לדבריו, הגרסאות המוקדמות היו רחוקות מהנוסח המוכר כיום: "לו ראיתם את ההגדות הקדומות ביותר הייתם נבהלים לראות עד כמה הן קצרות ומינימליות". הוא ציין כי קריאה של אחת מההגדות הללו ארכה כ־26 דקות בלבד, וכי חלקים נרחבים מהסדר המודרני נעדרו ממנה לחלוטין. "הרבה מאוד דברים שקיימים בהגדה שלנו פשוט לא היו קיימים אז כמו הפיוט 'דיינו', 'חד גדיא', 'אחד מי יודע' או 'הא לחמא עניא'. זה טקסט מאוד בסיסי שהלך והתפתח".
אחת התמורות המשמעותיות עליהן הצביע שנאן היא המעבר מהעיסוק בקורבן לעיסוק בסיפור. "בתקופה הקדומה עיקר ליל הסדר סבב סביב האוכל; קורבן, מצה ומרור. לאט לאט ליל הסדר הפך מטקס לטקסט", הסביר. השינוי נבע מהתפזרות העם בגולה: "לא כולם ישבו סביב ירושלים ולא כל אחד יכל לעלות ולהקריב קורבן פסח לפי המצווה בתורה. מסיבה זו, נולדו טקסטים שמדברים על סיפור יציאת מצרים ולוא דווקא על הקורבן".
במהלך סקירתו, פירט פרופ' שנאן את המקורות של כמה מהקטעים המפורסמים ביותר בהגדה. על הפיוט "דיינו" סיפר כי הוא הגיע להגדה רק במאה העשירית, "מכוח עוצמתו של הרב סעדיה גאון מבבל אשר כתב שהמעוניינים בהארכת ליל הסדר יכולים להוסיף את השיר". לדבריו, הפיוט לא היה שייך להגדה מלכתחילה, אך הוא מוסיף לה "ומספר את כל החסדים שעשה ה' לעמו ועל כל פריט ופריט אומרים 'די רק בזה'".
שינוי מאוחר עוד יותר חל עם כניסת שירי הסיום. השיר "'אחד מי יודע' הוא סיפור שונה לחלוטין. פיוט זה הגיע להגדה רק בגרסה האשכנזית ורק במאה ה־16". שנאן הסביר כי המטרה הייתה "לסיים את ליל הסדר בטקסט משחקי שילדים מאוד אוהבים יחד עם 'חד גדיא'". הוא ציין כי שירי משחק דומים היו נפוצים בתרבויות אירופה השונות, וכי למרות שניתן לתת להם משמעות עמוקה, מטרתם המקורית הייתה "להוסיף סיום משעשע לסדר".
למרות כל התוספות, פרופ' שנאן סיכם ואמר כי לב החג נותר התשובה לשאלות הבן: "שהיינו עבדים, יצאנו ממצרים ואנחנו אוכלים מצה ומרור לזכר התקופה ההיא. כל דבר אחר משלים ומוסיף לשמחה ולחגיגיות אך משני בערכו".
