"לא יהיה לי עוד חבר כמוהו, אף פעם"
ניצב בדימוס ניסו שחם, ידידו של מאיר שלו שהלך לעולמו, סיפר על חברותם האמיצה: "הוא שיתף על מחלתו בימים הראשונים לגילוי, היה ברור לו שזה הסוף"
מאיר שלו, הסופר והעיתונאי המוכשר הנמנה עם הסופרים החשובים והמשפיעים במדינת ישראל, הלך לעולמו ביום שלישי האחרון לאחר התמודדות עם מחלת הסרטן כשהוא בן 74. על שמו חתומים רבים מנכסי צאן הברזל של עולם התרבות הישראלית, ביניהם 'יונה ונער', 'רומן רוסי', 'עשו', ועוד ועוד. ניצב בדימוס ניסו שחם, מפקד מחוז ירושלים לשעבר וחברו הקרוב של מאיר ז"ל, ספד לו.
תחילה שיתף שחם כיצד נוצרה החברות בינו לבין מאיר שלו ז"ל: "מהחבורה הירושלמית שנהגו לשבת בסוגריים בחבורה כזו שהוא ישב ואנחנו ישבנו. משם הכרנו. עשרות שנים. אתה מגשש בהתחלה, כל צד מגשש ומחפש מה מתאים לו יותר, ועם השנים נוצרה בינינו חברות אמיצה וטובה. יותר לא יהיה לי חבר כמוהו, אף פעם. המקורבים שלו התנגדנו להגדרה שהוא היה די סגור, כי הוא היה חבר מאוד טוב, מסור, נאמן, שמאמין בדרך והולך איתה. מאוד פתוח".
כאשר התבקש לתאר את החברות, אמר שחם כי הדברים באו לידי ביטוי במספר פרמטרים: "בזה שהוא עומד לצידך, בכך שהוא יועץ ומייעץ, בכך שהוא מסייע ככל שהוא יכול. חברות אמיתית, כל הפרמטרים שעל פיהם מתקיימת ומוגדרת חברות אמיתית התקיימו פה. דיברנו לעיתים די קרובות בטלפון, טיילנו המון. כשקניתי לפני כמה שנים ג'יפ, הוא לקח אותי לשטח לא פעם ולא פעמיים, הוא היה נהג שטח מופלא, יוצא דופן. הוא לקח אותי לא פחות מעשר פעמים לשטח, שעות רבות בהם פטפטנו עם כוס קפה בשטח. דיברנו ושוחחנו על הרבה מאוד דברים".
"על הכתיבה שלו?", תהו צמד המגישים, ושחם הודה: "בהחלט כן. לא פעם. מדי פעם ידעתי על מה הוא הולך לכתוב, במובן הזה הוא היה מאוד סגור, הוא חשש שמשהו ידלוף. משהוא ידע שיש לו חברות אמיצה עם מישהו אני חושב שהוא שיתף, הוא שיתף לא רק אותי. הוא התחיל לכתוב והוא החליט לא לסיים אותו".
"מאיר היה איש יוצא דופן, לצערי הוא לא קיבל את ההכרה שהוא היה צריך לקבל"
בהמשך, חשף שחם כי חברו הטוב שיתף אותו על המחלה בימים הראשונים של גילוייה: "לפני מספר חודשים, 4־5 חודשים, זה היה מאוד מפתיע. ממש עם הגילוי היה ברור שזו סוף הדרך. היה ברור לו, כך הוא הגדיר בפניי. הוא הגדיר בכך שאמרו כמה זמן צפוי לחיות ובאמת הדברים נעו סביב חודשים".
"איך הוא קיבל את זה?", התעניינו משעל ואוקו, ושחם השיב: "באומץ כדרכו. באומץ עם החלטה שהוא לא יתן שיסעדו אותו ושהוא לא יהיה בטיפולים בבית חולים. איש אמיץ היה. מאיר היה איש אמיץ, לוחם למען הארץ הזו, החירויות שבה, הדמוקרטיה, כמו שהכרתם אותו, כמו הדרך בה הוא כתב כך הוא היה בחייו הפרטיים והאישיים. היה ברור שאלו ימיו האחרונים. החברים שליוו אותו ליוו אותו עשרות שנים, חברים מסיירת גולני, חברים שהוא אסף באמצע הדרך. הייתה קבוצה מאוד קטנה ומצומצמת, חברים שליוו אותו כל חייו".
עוד שיתף שחם כי "משפחה מופלאה יש לו. מאיר היה איש יוצא דופן, כתב, אוהב את הארץ הזו, את התנ"ך. הוא כתב בצורה שאני חושב שמעטים הסופרים ידעו לכתוב כמוהו, ולצערי הוא לא קיבל את ההכרה שהוא היה צריך לקבל. אני חושב שכולם רוצים לקבל פרס, כולם היו רוצים במובן של ההערכה. אבל לא מצאתי אותו מקטר או מסתגר בגלל העניין, או עצוב. אבל אני חושב שכל אחד היה רוצה שההכרה שלו תהיה יותר גם במובן הפורמלי. אנשים עטו על הספרים שלו, עשרות אלפי עותקים בכל ספר. הוא היה איש יצרי ויצירתי גם בטורים שלו".
"הוא היה בן אדם יוצא דופן. כולנו צריכים כבר להתגעגע לאיש הזה שהיה לוחם אמיץ למען הארץ הזו, ביטא את עצמו בלי להיות כבול - הוא אמר את מה שהוא חשב, בדיוק איך שהוא חשב, בלי לאנוס את עצמו למילים", סיכם. "אני חושב שבגלל הזמן הקצר שנותר הוא רצה לכתוב ספר ילדים, שיותר קל לכתוב מאשר רומן. אין כמעט ילד במדינה הזו שגדל ולא גדל על איזה ספר אחד שלו או שניים. הוא היה איש מאוד צנוע, מיוחד".
עריכה: שני רומנו
