"אין ילדות כמוה בעולם, אין אהובה כזאת"
ליאן אברהם, חברה של סהר עשור שנספתה באסון בנחל צחור, ספדה לה • סיון סופר, רכזת השכבה של סהר סיפרה כיצד הם מסייעים לחבריה להתמודד עם האסון
האסון בנחל ציחור גבה את חייהם של האחים מעיין וסהר עשור ז"ל, לאחר שהכבישים הוצפו והשניים נספו ונמצאו ללא רוח חיים שעות לאחר מכן. שי, חברתו של מעיין, ששהתה איתם ברכב ניצלה מהאסון לאחר שהצליחה לשרוד את השיטפון. גדעון אוקו שוחח ב־103fm עם ליאן אברהם, חברתה של סהר, ועם סיון סופר רכזת השכבה שבה למדה סהר.
תחילה שיתפה אברהם על השעות מרגע שנודע לה על השיטפון עד ההודעה כי חברתה הטובה כבר לא בין החיים. "שעות מורטות עצבים, לי ולמשפחה שלה ולכל החברים שלה. היו לה מלא חברים. הייתי בטוחה שיהיה נס. הייתי בטוחה. הבנתי שמעיין, סהר ושי נסעו אחרי ההורים שלה, ואז ההורים שלה המשיכו ישר, ומעיין פנה לכביש 40, לא ברור למה, ואז תפס אותם שיטפון. סהר הספיקה לדבר עם אמא שלה והם הספיקו להתקשר למשטרה גם".
"אין ילדות כמוה בעולם", ספדה אברהם לחברתה. "אין אהובה כזו. הכי חברותית, הכי טובה בעולם, טהורה, בלי טיפת רוע. כולם אהבו אותה, כל מי שהכיר אותה התאהב בה. חברה באמת כמו אחות שלי בלב, מגיל 3 אנחנו מכירות. במוצ"ש הורדתי אותה מיום הולדת, שמנו קודם את חברה שלי ואז חזרנו אליה הבייתה. שמענו שיר של דקלה, 'ואם פרידה', סתם בצחוק כי היא עלתה לבית שלה כי כאילו אנחנו נפרדות. היא חיבקה אותי וזהו".
עוד סיפרה כי היא נכחה כבר בבית משפחתם של סהר ומעיין ז"ל. "גם היום אנחנו נלך אליהם כל החברים שלה וננסה לחזק אותם כמה שאפשר, אם אפשר בכלל. קודם חברה שלי שלחה לי סרטוני טיקטוק שהיא הייתה עושה והיינו מעלים את זה באינסטגרם של הכיתה שלנו. לא משנה באיזה מצב רוח היית היא ידעה להרים, לעודד ולהעלות חיוך על הפנים".
ליאן אברהם על סהר: "טהורה, בלי טיפת רוע" • סיוון סופר: "זה אובדן שאני לא מכירה"
בהמשך, התייחסה רכזת השכבה של סהר ז"ל לאסון הנורא שפקד את בית הספר כולו: "קשה מאוד. טרגדיה קשה. יצאנו לחופשת הפסח כדי קצת לטעון מצברים ולחזור לישורת האחרונה לסיים י"ב, ואנחנו חוזרים מפורקים. הלב שבור. אנחנו כאן בשביל הילדים האלה, אנחנו איתם שלוש שנים ואנחנו נסיים איתם את שלוש השנים האלה ואנחנו נעבור איתם את הכול. אנחנו עושים איתם שיחות".
"איך מתחילים להתמודד עם אסון כל כך נורא? איך ממשיכים?", תהה אוקו, וסופר השיבה: "דבר ראשון אתה צריך להיות כאן בשבילם. אתה לא יכול להסתיר את הרגש, אתה לא יכול להיות רובוט ולהגיד אני חזק והכול בסדר, כי אתה מתפרק והם צריכים לראות אותם גם כזה. אתה מגיע, מתפרק איתם ולאט לאט אתה נבנה. זה הרבה לדבר, חיבוקים, לדבר על סהר. זה שיחות, ויש תמיכה מאוד גדולה מבית הספר והעירייה. כבר עכשיו אנחנו מקיימים מעגלי שיח עם פסיכולוגים והתלמידים. אנחנו לומדים את זה, אנחנו גם לא יודעים מה זה, אנחנו לא מכירים ואנחנו לומדים את זה תוך כדי".
לסיום, הודתה בכאב כי "את סהר הכרתי לפני שלוש שנים. קיבלתי אותה אליי עם עוד 150 תלמידים, הילדים שלי. היא הייתה ילדה שלי כמו כולם. אני מחוברת לשכבה הזו בעצמות. זה קשה, זה אובדן שאני לא מכירה".
עריכה: שני רומנו
