"מי שיקבל את העונש לא יהיה הילד המוחרם"
אופק ראשון, שתדליק משואה בטקס יום העצמאות הקרב על מאבקה נגד חרמות בבתי הספר, הכריזה: "רוצה שיהיה משהו מסודר נגד התופעה המזעזעת הזו"
אופק ראשון בת ה־17 נבחרה להדליק משואה לתפארת מדינת ישראל בטקס יום העצמאות ה־75. זאת לאחר שחוותה חרם בבית ספרה ובחירתה לחשוף את סיפורה האישי ברשתות על מנת להעלות את המודעות לתופעה הקשה. כמו כן, אופק עומדת כיום בראש 'סיירת החרם', ארגון הנאבק בחרם חברתי. בשיחה עם איריס קול ב־103fm שיתפה בהתרגשות הגדולה.
תחילה נזכרה אופק בתחושות שליוו אותה בתקופת החרם: "זמנים מאוד קשים, גם לי וגם למשפחה שלי. אצלי זה גרם לי להרגיש בבית הספר המון בדידות. כשעליתי לכיתה א' היה לי ממש כייף, בגן היו לי חברות, גננת מדהימה. היה לי ממש טוב ונחמד. כשעליתי לכיתה א' עליתי כמובן עם חברות מהגן, אבל זו הייתה התפצלות לשלוש כיתות שונות. ככה יצא שאני הייתי ממש עם הכי פחות חברים שעלו איתי מהגן, שהיו קרובים אליי".
עוד סיפרה על תחילת החרם: "ממש בשבועות הראשונים של כיתה א', שאין כל כך עניין סביבי, שאם אני מדברת זה לא מעניין מישהו. פרצופים שכאילו 'את לא רצויה כאן', אבל עדיין לא אלימות פיזית או מילולית".
בהמשך, התייחסה אופק לאלימות שהופנתה כלפיה כחלק מהחרם והתנהלות בית הספר נוכח המקרה: "בהחלט המשפחה שלי ידעו מהרגע הראשון, ומהרגע הראשון נכנסו לפעולה יחד עם המורות, המנהלת. אני זוכרת את אמא שלי כמעט כל יום מגיעה לדבר עם היועצת, המנהלת והמחנכת על מה שקורה וכל פעם המשפחה שלי נתקלת בדלתות סגורות. האצבע המאשימה הופנתה כלפיי ופחות בקטע של לעזור ולהכיל".
"חשבו שיש לי זיהום בדם, אבל אחר כך הבינו שזה משהו שהוא פשוט נפשי, אין הסבר רפואי. הגעתי למשבר אמון מאוד קיצוני, זה כמה שנים כל יום לתת תקווה, את האמון שלי, לקוות שמשהו יקרה, ישתנה. הייתי קטנה, לא ידעתי איזה אופציות עומדות לפניי. בהתחלה חשבתי שזו ההתנהלות של בית הספר, לא הבנתי שאני עוברת משהו חריג. כשההורים שלי ניסו להעביר אותי בית ספר לא אישרו את זה כל כך", שיתפה.
סיירת החרם: "מודה על ההזדמנות הזו"
על הסרטון בו חשפה כי היא עוברת חרם, אמרה: "אמא שלי לקחה לי מאמנת אישית כדי לעזור לי להתמודד עם כל התחושות של מה שאני עוברת. אני מאובחנת כפוסט טראומה, וזה התחיל שם. על הפגישה הראשונה פשוט שפכתי את הכול, כל מה שהיה, כל מה שאני מרגישה ועוברת. היא שאלה האם אנחנו מעוניינים לפרסם את הסיפור".
"בהתחלה ההורים שלי לא רצו, המשפחה שלי לא אהבה את הרעיון מהחשש אולי זה יפגע בי, אולי זה לא נכון. אבל בסוף הבנתי שזה או הכול או כלום. גם ככה אין לי מה להפסיד, אני במקום הכי נמוך שיכולתי להגיע אליו. אז מה אכפת לי? או שיצחקו עליי או שמשהו ישתנה. לא ציפיתי לזה. הייתי בטוחה שזה משהו כמו כל נושא במדינת ישראל. "הודתה, והוסיפה: "מבית הספר היו כאלה שלא קיבלו את זה בצורה יפה, אבל הם היו מעטים. בכיתה עדיין משכתי מדי פעם כל מיני תגובות לא נעימות".
עוד הסבירה על 'סיירת החרם' כי "הסיירת זו באמת קבוצה מדהימה שהקמנו, 'הצינור' ואני. ללכת לילדים כמה שאפשר, כמה שאנחנו מצליחים, שעוברים חרם ומוכנים לחשוף את הסיפור שלהם מול כולם. באמת לקבל את האהבה והתמיכה, יש לנו קבוצה ממש כייפית ונחמדה. חברים, מפגשים, כייף ושמחה - פשוט מדהים. אני כל כך מודה על ההזדמנות הזו וכמובן יש את ההרצאות שאני עושה".
"מרגישה שיש להרצאות השפעה?", שאלה קול, ואופק הכריזה: "מאוד, מאוד, מאוד. אחרי הרצאה אחת ילד כתב לי הודעה באינסטגרם שהוא אמר לי 'אופק ממש ריגשת אותי. הבנתי מה זה אומר החרם ומה זה יכול לגרום להרגיש'. סתם ילד מן המניין".
"עדיין יש מטרה מול העיניים"
לסיום התעניינה קול האם עדיין קיים בה אמון במין האנושי, ואופק הודתה: "זה מורכב, במיוחד להתמודד תוך כדי עם הפוסט טראומה של היום. העובדה שאין לי היום חברות לצאת איתן לסרט או קניון, זה לא משהו שחסר לי, אבל עצם העובדה. אני התרגלתי לזה ככה. זה לא משהו שחוויתי, הכרתי, שאני זוכרת ממנו איזו חוויה טובה. המשפחה שלי הם החברים הכי טובים שיכולתי לבקש".
באשר לבחירתה למדליקת משואה ולפגישה עם ראש הממשלה ורעייתו, והשרה מירי רגב, סיפרה: "מאוד מרגש, מעמד גדול ומכובד. כמובן שעדיין לא השגתי את המטרה שלי. אני רוצה לעשות פגישה עם אשת ראש הממשלה, שרת החינוך - אני רוצה שיהיה משהו מסודר בישראל נגד התופעה המזעזעת הזו. מי שמקבל את העונש לא יהיה הילד המוחרם, זה שצריך לעבור בית ספר, ללכת לטיפולים ולהתמודד עם מערכת אטומה. במקום זה יהיה המחרים שישא בתוצאות כמו שצריך במדינה מתוקנת. עדין יש עוד מטרה מול העיניים ואני בדרך לשם בע"ה".
עריכה: שני רומנו
