"אל תשפטו אותנו, יתומים ואלמנות"
מיכל דליות שוחחה עם נטלי חג'בי, אלמנתו של זיו חג'בי ז"ל שנרצח בפיגוע בברקן, והשתיים הסבירו איך מנגישים לילדים את עולם השכול ביום הזיכרון
אחרי שאיבדה את בעלה זיו חג'בי ז"ל בפיגוע בברקן, החליטה אלמנתו נטלי להנציח אותו בעזרת שני הדברים שהיו מרכז עולמו: ילדים ולימודים. בשיחה עם מיכל דליות ב־103fm, הסבירה נטלי כיצד מנגישים לילדים את עולם השכול ביום הזיכרון.
"תמיד שבוע לפני זה מפרק, ומראש אני מרגישה את המועקה כי זה בעצם עוד יום אזכרה, זה לא פשוט בכלל. הילדים שלי כבר גדולים, אז הם לבד יודעים שמתקרב יום הזיכרון. אנחנו עולים לבית העלמין ומציינים את ההשתייכות שלנו לדבר הזה", סיפרה נטלי. "זה מתחיל מיום השואה, יש את הטקסים והאווירה העצובה, אז הילדים שלי, לא פשוט להם. השנה הם העבירו את הטקס, הם היו צריכים לעשות ריקוד והיה להם מאוד קשה כי כל דבר מתקשר לאובדן שלנו".
עוד שיתפה כי "אני מגדלת אותם בצורה מאוד פתוחה, מדברים על הכול, הם יודעים שיש את היום של האבל והאבל המדיני שהוא יום קשה מאוד, ויש את היום של האזכרה. לרוב כל שאלה שיש להם אני יודעת איך לפתור, כמעט ולא קורא מצב שאני לא יודעת איך להגיב בצורה חזקה, חוץ מכמה פעמים בודדות לגבי שאלות של ילד על קבר, 'מה קורה אם אני מזיז את המצבה'".
"אנחנו עדיין בעיניי הילדים משפחה, נכון שאבא לא נמצא, נרצח, אבל הילד, את מזיזה את המצבה הוא יכול לתת לו חיבוק. אנחנו גדולים, אנחנו מבינים מה קורה אבל ילד לא מבין מה קורה, מבחינתו להזיז את האבן ולתת לאבא חיבוק", אמרה בכאב, והוסיפה: "בהתחלה כשזה קרה לא הייתי לבד, עטפו אותי חברים, המשפחה, המשפחה של זיו. עד היום אגב, אנחנו מאוד מחוברים ומאוד קשורים אחד לשני, למרות החוסר. הקושי הוא מאוד גדול בהתמודדות שלי מול הילדים שלי, אבל אני מרגישה שעם כל הכאב שלי והצער שלי אני מלווה גם על ידך ואנשי מקצוע אחרים. הם גדלים בסביבה שהיא בריאה. הכאב והצער של לפני יום הזיכרון הוא פשוט בלתי נתפס".
"כשאת מסתירה זה עוד יותר גורם לשאלות"
בהמשך, התייחסה לסיטואציות בהן היו ילדיה לאחר שאביהם נרצח: "מקרה שהיה לגיא בכדורגל, המורה חשב שהוא מכיר אותו ואמר לו 'אבא שלך היה פה', והוא אמר את זה כמה פעמים ובאיזשהו שלב הוא אמר לו 'אבא שלי מת', וכשגיא סיפר לי את זה הוא סיפר לי את זה כבדרך אגב. הם מאוד מאוד בוגרים בגלל שמההתחלה זה מאוד דובר, עוד מימי השבעה שאנשים היו מרחיקים אותם ממני אם הייתי בוכה, והייתי אומרת 'לא, תקרבו אותם אליי, קרה פה משהו נוראי. אני רוצה שהם יהיו לגמרי בתוך זה'. אי אפשר להסתיר מילדים, כשאת מסתירה זה עוד יותר גורם לשאלות ומכניס אותם לבלאגן".
"היו דברים שכן הסתרת?", תהתה דליות, וחג'בי הודתה: "לא. התחילו שאלות של אם האיש הרע יבוא אלינו הביתה, ואז לענות על שאלות כאלה. אבל ברוך השם הם גדלו, מבינים וכל מה שנשאר לנו זה הזכרונות והתחושה הזו שזה לא פייר. אני לקראת בת מצווה של הבת שלי, זה אירוע קשה. אומרים כל הזמן שהכאב והצער מתגלים בשמחות, וזה נכון. לא הולך להיות פשוט. המשפט היחיד שהילדה שלי אמרה לי זה 'אני לא רוצה שזה יהפוך לאזכרה. אני רוצה לדבר על אבא אבל שזה לא יהפוך לאזכרה', וזה מנחה אותי. לגמרי מאלצת אותי לשמוח, הילדים שלי הם הסיבה שאני שמחה בחיים האלה".
עריכה: שני רומנו
