מבחן ההורים הגדול מתחיל
הפסיכולוג דני פרידלנדר על הסדרה החדשה מבית 'קשת 12' • הבהיר: "אני מאמין שטלוויזיה צריכה לחולל שינוי - יש לנו פורמט מרתק ומעורר מחשבה"
האם צריך רישיון להיות הורים? 8 זוגות עם שיטות חינוך שונות מגיעים לסדרה החדשה מבית 'קשת 12' - מבחן ההורים הגדול. זאת כדי להוכיח שהם אכן ההורים הטובים ביותר. איריס קול שוחחה ב־103fm עם פסיכולוג התוכנית דני פרידלנדר שיתף על תחושותיו בנוגע לתוכנית ועל הקונספט הייחודי.
"זו תוכנית ששולחת אותך להתבונן על עצמך, על העבר שלך, באיזה בית גדלת, איך גידלו אותך, מה עשו לך", הודה פרידלנדר. "זאת הטלוויזיה שמעניינת אותי, עשיתי את זה בחתונמי ואני עושה את זה עכשיו. אלא התוכניות היחידות שאני מוכן לעשות בטלוויזיה. אני מאמין שטלוויזיה צריכה לחולל שינוי. אני מאמין שהפריים טיים, למרות שהוא פריים טיים, שאנחנו יכולים לעשות גם משהו טוב. ואני פסיכולוג בסופו של דבר, אני רוצה לעזור לאנשים לעשות משהו יותר טוב עם החיים שלי. בתוכנית הזו באנו לעשות הסתכלות על הורות, להביא את ההורות לפריים טיים. אני רוצה לגרום לנו להסתכל על עצמנו.
באשר לחשיפת הילדים והמשפחות על המסכים וההשלכות, אמר: "אני במוטרדות, זה מאוד חשוב להגיד. אני לא אדיש לזה, אני לא קול לזה, אני לא אסכים לעשות כל תוכנית טלוויזיה ולא נסכים לעשות בפורמט דברים שלא נראים לנו. זה ברור שאנשים שהולכים לריאליטי, ושמים את עצמם שם, הם אנשים שצריכים להבין שיסתכלו עליהם, שיבקרו אותם. כל המשפחות שבאו הן משפחות שיש להן אג'נדה. ההורים שבאו הם באו כי זה בנפשם, הם רוצים להראות את שיטת החינוך שלהם. גם אני בטלוויזיה כי אני רוצה להיראות, אם הייתי רוצה להסתתר הייתי נשאר בקליניקה. אני שם כי יש לי אג'נדה, אג'נדה זו לו מילה גסה, זה אומר שיש משהו שאתה מאמין בו".
"אנחנו צופים בהורים - לא על איך הילדים מתנהגים"
"ילדים הם אפילו בחוק מוגדרים כאנשים שלא יכולים לעשות כלום, חסרי ישע. מי יכול להסכים עליהם? ההורים. לכן נמצאים שם ילדים שהם בהסכמת של ההורים, לא הייתי עושה פורמט שיש בו רק ילדים", הדגיש, והוסיף: "אנחנו צופים בהורים בתוכנית הזו, מסתכלים על סגנונות הורות, לא על איך הילדים מתנהגים. אמרתי את זה גם אתמול בפרק, אנחנו מסתכלים כשהילדים מטפסים על הקיר, ויש שם רגעים מאוד דרמטיים, אנחנו מסתכלים על ההורים שלמטה".
עוד שיתף הפסיכולוג האהוב כי שאל את בנו 'איזה אבא הייתי?': "הוא אמר 'היית אבא מדהים'. היום, מגיל 20, הוא אמר לי 'אני שמח שנתת לי לא ללכת בכוח, כי היום אני יודע מה טוב לי'".
בהמשך, התייחס פרידלנדר לפרק השני של הסדרה: "אני כמובן לא אספר מה קורה, אבל כבר רואים בפרק שאנחנו מתעסקים בילדים שנמצאים לבד בכל מיני סכנות שמחכות להם בחוץ. אני חושב שהסיוט הכי גדול שלנו בתור הורים זה שיקרה משהו לילדים שלנו, וכשאנחנו משחררים אותם מהבית, מההגנה, אנחנו מתים מפחד שיקרה משהו לילדים שלנו. העולם מסוכן, יש המון סכנות בעולם, ואיך מוציאים את הילדים? מתישהו הם צריכים ללכת לבד. זאבים יש גם בבתים אחרים, במועדונים".
"אחד הדברים הכי נפלאים בלהיות ילד בן 3, 5, זה שהם רואים פרפרים. אז איך אני אוציא את הילד הקטן שלי , את הילדה בת ה־12 שלי, לעולם כשאני רוצה שהיא גם תראה את הטוב שבעולם? ברור ששיטות החינוך השונות מתמודדות אחרת עם סכנות בעולם, וזה ברור לנו שההורים הקשוחים, שהבנו שחצי מההורים שלנו יותר נוקשים, הם יתריעו את הילדים שלהם כל הזמן. השאלה אם הילדים האלה לא גדלים בפרנויה", הסביר.
לסיום, ביקשה קול לדעת האם אותם הורים קשוחים, שמאמינים בדרך שלהם, לא מגלים ילדים מרדנים. פרידלנדר סיכם: "אנחנו עוד ניפגש עם זה הרבה למה ההורים הקשוחים נהיו קשוחים. שום דבר לא ברור, יש הרבה הפתעות. יש לנו המון תפיסות. יש לנו פורמט מרתק ומעורר מחשבה".
עריכה: שני רומנו
