עכשיו מגוון
האם עמיתיכם נראים כמו תמונת מראה שלכם? • אם לא, אשריכם • ניל"י גולדפיין, מלי אלקובי וליטל שחטר משטראוס מים על חשיבות הגיוון בעבודה • פרק 11
כשמסתכלים על העולם המערבי ממבט על, נדמה לפעמים שכל העובדים נראים בערך אותו הדבר. אך בעולם העבודה של היום, השבלוניות היחסית והשמירה על הקיים החליפו את עצמם מזמן בגיוון בין עובד למשנהו, בידיעה שרק שילוב יכולות ואיכויות שונות יבטיח עבודה יעילה ויישומית יותר, תוך מבט על מספר זוויות כשניגשים לאתגר חדש. בפרק האחד עשר של 'עתיד מזהיר' בהגשת ניל"י גולדפיין ומלי אלקובי, החושף חדשות לבקרים את האופן בו ייראה עולם העבודה החדש, אירחו את ליטל שחטר, סמנכ"לית משאבי אנוש ב'שטראוס מים', ויחד ניסו לזקק את מהות הגיוון הנדרש כל כך במקומות העבודה של היום.
"יש נתונים מטורפים עד כמה הדבר הזה משפיע על השורה התחתונה של עסקים", פתחה מלי. "אני רוצה שנדבר על השטח המת במראה, על נקודת העיוורון. לקחו קבוצת אנשים שעבדו אחד עם השני הרבה זמן, וביקשו מהם לומר מהי נקודת החוזק והחולשה הכי משמעותית שלהם. מצאו שיש פער במודעות שלנו, יותר כלפי החולשות שלנו. אנחנו חושבים שאנחנו ביקורתיים ושמים לב לדברים שאנשים לא אוהבים אצלנו, וזה לא כך. בעיניי אלו חדשות טובות, זה אומר שכל אחד מאיתנו יכול לעבוד בזה ולשפר את המודעות העצמית שלנו לגבי הדברים שהוא טוב ופחות טוב בהם. ארגונים שהשקיעו בתהליכי גיוון מראים שאחוזי הרווחיות שלהם גבוהים יותר, ברמה של 40-30 אחוז יותר".
בתגובה, טענה ניל"י: "זה מזכיר לי מחקר של דניאל פינק. הוא כתב שבגלל שעולם העבודה החדש משתנה כל כך מהר, כלי העבודה הכי טוב שיש לנו הוא אנחנו. הסיפור הזה של להיות מודעים יותר לעוצמות ולחולשות שלנו וגם לעוצמות ולחולשות של אנשים העובדים איתנו בצוות, יכול להעלות מאוד את היכולת שלנו לתפקד בעולם החדש. הקריאה להפגת תחומי העיוורוון היא משמעותית, ומודעות זה אחד הדברים הכי משמעותיים לכל אחד מאיתנו".
שחטר, סמנכ"לית משאבי אנוש בשטראוס מים, התחברה לנושא השיחה המרתק ושיתפה כיצד הפך הגיוון לאחד מערכיו העליונים של מקום עבודתה. "בכל הקבוצה נושא הגיוון הוא ממש ערך, זה טבוע ב־DNA של הארגון. הדירקטוריון שלנו הוא הראשון בארץ עם רוב נשי, 60% מתוכו נשים. אחד הדברים שהיו נורא ברורים בקורונה, הוא שאחת האוכלוסיות שנפגעה בצורה הכי דמרטית הן נשים, הן נפלטו הכי הרבה ממקומות העבודה, והחלטנו בתקופה הזו לטפל בנשים באופן אישי. איתרנו נשים חד הוריות או כאלה שחוו קשיים עם הילדים, והחלטנו שמתחילים את יום העבודה ב־08:30 ולא לפני כדי שכולם יוכלו להכניס את ילדיהם לשיעורים בזום, ואף עשינו הפסקה בין 13:00 ל־14:00 כדי שיהיו איתם. זה לא רק לנשים אלא להורים, זו התייחסות לכך שכולם בבית".
"אחד הדגשים שלנו היה קליטה של עובדים עם מוגבלות, זו אוכלוסייה מדהימה שמתקשה להשתלב בעולם העבודה ודורשת מאמץ מיוחד, בין אם בציוד או בתמיכה הרגשית", הוסיפה. "קלטנו עובד עיוור שנמצא איתנו עד היום, הוא עזר לנו לראות את מה שאנחנו לא רואים בפעם הראשונה. מעבר לכך שהעובדים לומדים להתנהל עם עובד עיוור שעובד כמו כולם, היה פה גם משהו בביזנס, הבנו שיש אנשים שלא יכולים לראות את הפרסומות שלנו. לכן הוצאנו בפעם הראשונה בישראל פרסומת המונגשת לעיוורים. זה עזר לנו לחשוב ולראות אחרת, ולייצר הנגשה. עובד מגוון מביא לעסק יצירתיות וקהל אחרת".
"גיוון הופך את המנהלים לטובים יותר"
ומה באשר לאספקט הכלכלי, המצר את צעדיהם של ארגונים רבים גם כשישנו רצון להקדיש משאבים לתחומים כמו יצירת גיוון? "יש הרבה ארגונים שאני עובדת איתם שעושים הרבה מאוד דברים עד שהם מגיעים לקשיים כלכליים", טענה גולדפיין. "כשיש עצירה או ירידה במכירות, הם זורקים הרבה פרויקטים יפים לפח". "אני חושבת שזה הופך את המנהלים לטובים יותר", השיבה ליטל. "כשרצינו לגייס יותר עובדים מהחברה הערבית, השקענו המון משאבים ולא הגיעו קורות חיים. לא הבנו מה אנחנו לא עושים טוב, והבנו שיש בעינה במודעות שלנו. בחלק העסקי, גילינו שצריך לפנות הרבה יותר דרך כוכבי רשת במגזר. לא תמיד אנו מכירים את קהלי היעד שלנו. כעת אנחנו מאתרים צרכים של אדם דתי, והעובדים שלנו עוזרים לנו בכך. זה מפתח יצירתיות".
"הטיפ הכי מרכזי הוא לשאול אנשים אחרים, לבקש משוב", הדגישה אלקובי באשר לדבריה. "אנו לא רואים את השטח המת במראה שלנו, קודם כל כלפי עצמנו. אנו נוטים להעדיף את הדומה לנו, וצריך לזכור שזה באג שצריך לראות איך משדרגים אותו כל הזמן. כשאנו עובדים עם אנשים מגוונים, זה דוחף אותנו לפיתוח אישי בכמה מקפצות".
בסיום, החזירה אותנו ניל"י גולדפיין למציאות היומיומית המורכבת בימים אלה: "אני לא יכולה להתעלם מהסביבה בה אנו נמצאים כעת. רואים פילוג בין כל דבר לכל דבר. אני מרגישה שהארגונים בארץ נוהגים יותר כמו המבוגר האחראי. כשארגונים גדולים מכניסים נשים, גברים, מבוגרים, צעירים, אנשים מהחברה הערבית ואנשים מהחברה החרדית, יש משהו בסובלנות הזו בתוך הארגונים שיכולה להשפריץ החוצה. העולם משתנה. אם לא נדע להיות יותר מודעים לעצמנו ולהבין איך הולכים בג'ונגל הזה שנקרא החיים, לא נשרוד אותו. כמובן כדאי גם למצוא מישהו שנוכל להיות סבלניים אליו, מישהו ששונה ממני".
ליטר שכטר לא הייתה יכולה שלא להסכים, וייעצה: "הדבר שאולי הכי מאפיין את עולם העבודה העתידי הוא שאתה לא יודע. רק אלה שיידעו לבוא פתוחים, לשאול, לחפש תשובות אחרות ולהבין שלא כל הידע נמצא אצלי, הוא זה שיבריק בעולם העבודה החדש, בגלל זה גיוון הוא מפתח שכל כך עוזר".
עריכה: מיכל קדוש
