מרסל מוסרי שיתפה כי "לא מזמן נזכרתי בסיפור שקרה לי אי אז ברווקותי, כשעוד אהבתי את יפו, לא הייתה לי ילדה או אהבה לשוב אליה הביתה והחיים עמדו ועברו לאיטם, עתה הם ממהרים לי כל הזמן. אני זוכרת שפעם ישבתי בשוק הפשפשים עד מאוחר, שתיתי מיץ תפוזים סחוט, קניתי לי שרשרת פנינים, שכנראה לעולם לא אענוד, והסתכלתי על זוג שרב באמצע השוק. היא איימה עליו שביום ראשון, על הבוקר, היא הולכת לרבנות. מבלי ששמתי לב, השמש התעייפה והחלה שוקעת".
עוד סיפרה: "הרוכלים קיפלו מרכולתם, איש ניקיון עבר עם צינור והתיז על המדרכות כדי ליצור אווירה נקייה, ואפילו התיירים הרימו בוהן כדי לתפוס מוניות במחיר מופרז. נשארתי כמעט לבד. כל אחד חוזר לביתו, למשפחתו, למקלחת טובה אחרי יום מיוזע ולארוחת ערב - ואני עוד פה. אין מי שיציע לי פוסטרים ותקליטים ישנים, ואף אחד לא בא להחזיק לי ביד ולהגיד 'יאללה מרסל, הולכים'. החלטתי שאתקדם הביתה, והתחלתי צועדת לכיוון היציאה. איש אחד, עם זיפים, כובע גרב, חולצה די בלויה וגרביים מורמים עד הברכיים שוחח בטלפון. מבטי נפגש במבטו".
האזינו למפגש המפתיע והמסקרן בין הסופרת האהובה לאיש המסתורי.