"הוא ישב על כיסא הנדנה בסלון ביתי. אחז בידו ספר שירי יונה וולך, ואת רגלו הניח על ההדום הירוק שקניתי בשוק הפשפשים", סיפרה מרסל על הרגע ההוא, בו הבינה דמות סיפורה כי מגיע לה אחרת. "ישבתי לא רחוק ממנו, עשיתי את עצמי כותבת, עונה למיילים. הראיתי לו כמה שאפשר שאין לי חשק שיישאר. רמזים הוא לא הבין, אז הוא פנה אליי מיוזמתו".
כיצד תם המפגש בין השירה לחיים עצמם?