"בתי שיש לה בעיות אוזניים התחילה לצרוח בבכי"
סטלה ויינשטיין, חברת מועצת העיר אשדוד, סיפרה על הקושי שחוותה כשנחתה בנתב"ג בזמן ההפגנה במקום: "הילד שלי חטף בטעות מוט של דגל לפנים"
סטלה ויינשטיין, חברת מועצת העיר אשדוד, יצאה בפוסט בפייסבוק נגד המפגינים בנתב"ג. "זו הדמוקרטיה שלכם? ככה הבת שלי אמורה לחזור מחו"ל?" כתבה. בשיחה עם אראל סג"ל ויריב אופנהיימר ב־103fm שיתפה ויינשטיין בתחושות הקשות שיצאה איתן משדה התעופה.
"מה שקרה שם זה שחזרנו מחופשה משפחתית בחו"ל, נסענו לחגוג יום הולדת של גיסתי. אנשים מבוגרים, ילדים בני שנתיים עד 11, חופשה שתוכננה מראש", שיחזרה ויינשטיין. "לא משהו שיכולתי להזיז, לבטל. יצאנו לאולם מקבלי הפנים שבתוכו עמדו מאות אנשים, כבר איפה שהדלתות נפתחות, עם עומס מטורף, זמבורות, תופים, צרחות, מגפונים, הילד שלי חטף מוט של דגל בפנים בטעות, וברגע שביקשתי ממנו רגע לזוז אז הוא צרח לי עם מגפון באוזן 'דמוקרטיה'".
עוד שיתפה בכאב כי "הילדה שלי שיש לה בעיות אוזניים התחילה מיד לצרוח בבכי. יצאנו החוצה אנחנו מגלים את אותה התמונה רק פי עשרה יותר גרועה. ילדה שצורחת 'איה כואב לי' על הידיים שלי. אני מבקשת מהאנשים של ההפגנה לזוז רגע, כי היא רועדת ומפוחדת, והיא עם המגפון צורחת לי 'אני נלחמת עם הדמוקרטיה בשבילה'. כשהיא אגב עם אטמים באוזן, הרוב היו. זה פשוט לא ייאמן למה הם לא מוכנים לעבור את מה שהילדים שלנו עברו אתמול. אנחנו מבינים שאין שאטלים, כי הם חסמו. עמדה לידנו משפחה שהילדה מיררה בבכי כי הם לא יכולים להגיע לטרמינל 1 והם אמורים לצאת לחופשה משפחתית שהם חסכו ממיטב כספם".
"באיזשהו שלב שמתי את חמותי יחד עם הילדה במקום חצי שקט והלכתי עם בעלי לקנות כרטיסים", סיפרה, "זזתי הצידה לבדוק אם יש כרטיסים לרכבת, בעלי עמד עם הילד שלי ומסביבו עוד הפעם הזמבורות. הוא מבקש מהם להפסיק כי זה מפחיד את הילד, הוא ביקש פעמיים, בפעם השלישית הוא התחיל לצרוח. באותו רגע שראו שאולי יהיה פה רגע של תקיפת מפגינים כי אולי בעלי יצא מדעתו הדליקו מצלמות והתחילו לצלם אותו. הם ראו אדם פשוט, בעלי לא אדם מוכר. זה היה הרגע שאני ניגשתי וביקשתי להפסיק לצלם את הילד שלי. הוא פשוט צחק לי בפנים והמשיך להתקדם בצורה מאיימת".
לדבריה, "בלי לגעת בו הרמתי את היד שהטלפון לא יוכל לצלם אותנו. זה הרגע שנראה בפקודה, שני האחרים שצילמו הורידו מצלמות והבן אדם עם הטלפון פשוט תפס אותי מהצוואר והרים אותי באוויר. היום קיבלתי את הטלפון של ראש יחידת האבטחה של נתב"ג. אני רוצה תיעוד של המצלמות".
בתגובה לסיפורה האישי, הכריז אופנהיימר: "אני אומר לך שלא הצלחת לזעזע אותי. מה שמזעזע אותי יותר זו החקיקה שהולכת להיות. קצת פרופורציות. יש ילדים בעוטף עזה, הם עוברים טראומות בחיים". ויינשטיין זעקה: "אתה מבין שהילדים שלי לא אשמים בחקיקה. למה להפגין נגד העם? אתה שוכח שאני תושבת הדרום שכן חוטפת טילים, הילדים שלי אוכלים את זה מהלידה. מגיע להם לטוס לחו"ל. זו הפגנה אלימה. יריב אתה אומר שאם אני לא רוצה להצטרף להפגנה, לא מעוניינת באותו הרגע כי אני עם הילדים שלי, אני רוצה פשוט לסיים את החופשה שלי, אני אמורה לסבול?"
אופנהיימר לא זז מעמדתו, ואף הדגיש כי הפגנה היא דבר המייצר אי נוחות. "אז אתה אומר שמי שלא רוצה להצטרף למחאה אמור לספוג אלימות בשקט. אנשים עלו לרכבת כשהם החליטו. ההפגנה נגמרה בעשר בלילה", זעמה ויינשטיין, והוסיפה: "גיסי ניסה לעבור עם הילדים שלו, ללכת ברגל לכיוון החנייה, חסמו, לא נתנו לו לעבור. לא נתנו לאף אחד. רק כשנצמדנו לחבורה של מפגינים. הייתי שם יריב, לא נתנו לאנשים לעבור".
בסיום השיחה, דבריה של ויינשטיין הובילו לדין ודברים בין מגישי התוכנית אודות אופי המחאה והמפגינים אשר השתתפו בה.
עריכה: שני רומנו
