משחקי הכאוס
כיצד להתמודד עם מצבים כאוטיים במקום העבודה? • ניל"י גולדפיין, מלי אלקובי וד"ר שלי גורדון מאלביט על התאוששות ממשברים בעולם החדש • פרק 20
כאוס. מילה שהפכה ללחם חוקנו במציאות הפוליטית, הכלכלית והחברתית חדשות לבקרים, שמוכיחה שוב ושוב שיציבות וסטטיות מחזיקה מעמד בעיקר בתיאוריה. מהי הדרך להתמודד עם תהפוכות מיידיות בעולם העבודה, והאם אפשר בכלל להתכונן למשהו לא צפוי? בפרק העשרים של 'עתיד מזהיר' בהגשת ניל"י גולדפיין ומלי אלקובי, אירחו השתיים את ד"ר שלי גורדון, סמנכ"לית בכירה למשאבי אנוש בחברת 'אלביט מערכות', ויחד ניסו להבין את מהות הכאוס בעולם העבודה, גם כשהוא מגיע ללא שום התראה מוקדמת.
"אני נורא אוהבת מכשפות", הודתה ניל"י בפתח דבריה. "לפני כמה שנים הלכתי למכשפה במהלך תקופה מאוד מבולבלת בחיים שלי, והיא אמרה לי 'המילים בלבול ולבלוב מורכבות מאותן אותיות'. אם אתה רוצה לצמוח וללבלב אתה חייב להיות קודם בבלבול, כי מכאוס יוצאים הרבה מאוד דברים טובים. אחד הדברים שמדברים עליהם היום בארגונים הוא שכאוס אי אפשר לנהל, אך בכאוס אפשר להתנהל. ובשביל להתנהל בתוך כאוס אתה צריך להבין מה קורה סביבך. אם אתה מבין את האקו סיסטם ואתה שואל הרבה מאוד שאלות, אתה יכול לברוא עולם עבודה חדש שאיננו תולדה של עולם העבודה הישן".
למלי לא היה אלא להסכים: "כולנו מאותגרים בעולם הכאוטי הזה, ואנו רואים זאת כל הזמן. ההגדרה של כאוס היא משהו קטן ולא צפוי שיכול לייצר טורנדו. הרבה מאיתנו מכירים את האנלוגיה המפורסמת של כנפי הפרפר שיכולות לייצר תנועה זניחה לכאורה, אבל פתאום 'בום' גדול יופיע. גם בעולם העבודה מרחוק והשינויים בעולם העבודה, התיאוריה הזו הופכת להיות סופר רלוונטית מבחינת הצורך שלנו להבין אותה, לדעת איך להתמודד איתה ולדעת אפילו אולי איך לקבל אותה".
לשיחה הצטרפה ד"ר שלי גורדון, ושיתפה בפרטים על השקפת עולמה בסוגיית הכאוס, שנדמה שהפכה לשם נרדף לשגרת יומנו. "הקורונה חייבה אותנו לעשות חשיבה אחרת", הבהירה. "ובחשיבה האחרת הזו, אני חושבת שאחד הדברים שמצאתי את עצמי מתעסקת איתם הוא ההבנה שבתוך סביבה כאוטית, אנו אף פעם לא יכולים לשים את היד על משהו מאוד ספציפי. הכל כל הזמן בתנועה מתמדת. הסיפור זה להיות שם כל הזמן, להריח מה שקורה ולהגיב לכך תוך כדי".
"המשמעות נוצרת בשיחה"
"אני חושבת ששאילת השאלות פוגשת את כולנו לא משנה באיזה תפקיד אתה נמצא. זאת ההבנה שאתה שם סימן שאלה בסוף המשפט שלך ולא סימן קריאה", הוסיפה. "אני מזמינה את האנשים לשים סימני שאלה. הדבר השני הוא להיות בשיח מתמיד עם אנשים אחרים בסביבתם. הרי בסוף כל אחד מאיתנו רואה את הדברים בצורה שלו, והמשמעות נוצרת בשיחה. סימני השאלה מייצרים דיאלוג פתוח ואת האומץ לזוז בקטנה, בדיוק כמו כנפי הפרפר. כל אחד שרוצה להיות משמעותי צריך לייצר משהו חדש אך יחד עם זאת לא לזוז יותר מידי. לשמר את הקיים".
"אם נלך רגע לקורונה, ארגונים שמבינים את הפוטנציאל המצוי והדרמה הגדולה אומרים 'איך כבר מההתחלה אני מקשיב לשינוי הזמני הזה לכאורה?' ומנהל את זה אחרת לחלוטין, אלה ארגונים שמגיבים לתורת הכאוס בצורה הרבה יותר נכונה ומייצרים ערך מוסף נדיר אל מול המתחרים", טענה אלקובי. "הסיפור של העבודה מהבית בהקבלה של תורת הכאוס הוא בול. הוא ייצר שינוי שאי אפשר לעצור אותו".
בסיום השיחה, סיכמה גולדפיין את תובנותיה מחילופי הדברים: "אם אני בתוך ארגון או בחיי הפרטיים מצליחה באמת מתוך אינטואיציה, תוך קריאת הסביבה ושאילת השאלות, לשמור על מספיק סדר ויציבות כדי להיות מסוגלת להמשיך לנוע קדימה בצורה שיטתית ובו בזמן להכניס לעצמי כל הזמן עיזים, נוצר שיווי משקל דינמי".
עריכה: שי איידלר ומיכל קדוש
