"יכולתי לזעום, אבל לא אשקר - קצת הערצתי אותה"
מרסל מוסרי בסיפור משעשע ומעורר מחשבה: "במחלקת הגבינות עמדה עובדת חדשה שנדרשה לה דקה שלמה כדי להבין איך עוטים את הכפפות הגומי שקיבלה"
מרסל מוסרי שיתפה בחוויה משונה שחוותה בסופר השכונתי - אירוע משעשע ומעורר מחשבה. לדבריה, "היום, במחלקת הגבינות עמדה עובדת חדשה, איך ידעתי שהיא חדשה? נדרשה לה דקה שלמה כדי להבין איך עוטים את הכפפות הגומי שקיבלה, עוד דקה כדי לקשור את סינר הניילון ועוד 5 דקות שלמות, כן 5 דקות שלמות עד שמצאה את הגבינה הצהובה שביקשתי. מה לא הרימה והציגה לי בגאווה? את כל הגבינות המלוחות, את גבינות הברי, את הגבינות הכחולות, הכתומות והירוקות, אלו עם העובש ואלו הנקיות לגמרי. ואני, כל מה שרציתי הייתה גבינה צהובה, פשוטה, גם ללא חורים, רגילה ואפילו לא היה אכפת לי כמה אחוזי שומן יש בה".
בהמשך, עוד שיתפה כי "כשהגיעה סוף סוף אל הגבינה שביקשתי שאלה 'כמה תרצי ממנה?', עניתי '200'. היא פערה את עיניה ושאלה '200 קילו? מאיפה אביא לך מאתיים קילו עכשיו?', חייכתי ולא עניתי , דווקא הערכתי את זה שפתאום החליטה להתבדח, זה הקליל קצת מהכעס שהתחיל לבעבע בי על כך שמשאירים עובדת חדשה במחלקה חדשה ולא מצמידים לא עזר. אבל היא לא חייכה והמשיכה לעמוד ולהתבונן בי, אחר כך הניחה את הגבינה על משטח לא סטרילי ואמרה 'תראי לקוחה, בדרך כלל אסור לנו לגעת בפלאפון אבל אני באמת לא מבינה מאיפה אני מביאה לך 200 קילו עכשיו'. פה כבר בעבע בי החשש שהיא רצינית, עד מאוד. יכולתי לזעום, אבל לא אשקר, באותו הרגע קצת הערצתי אותה".
