"הנשיא יקבל שטיח אדום - מצד שני לא מזמינים את רה"מ"
דני אילון, לשעבר שגריר ישראל בארה"ב, על דבריו הקשים של נשיא ארה"ב נגד ממשלת ישראל: "הם לא מסתירים בכלל את הסלידה שלהם מהממשלה הנוכחית"
נשיא ארה"ב ג'ו ביידן התייחס בריאיון ל־CNN למדיניותה של ממשלת ישראל ואמר כי "זו הממשלה הקיצונית ביותר שאני זוכר. שרים שאומרים 'אנחנו יכולים להתנחל בכל מקום שנרצה' הם חלק מהבעיה". אריה אלדד דן על כך ב־103fm עם דני אילון, לשעבר שגריר ישראל בארה"ב, אשר פרש את משנתו.
תחילה הסביר אילון כי "צריך להבחין פה בשני פנים - יש את הפן האסטרטגי והפן שמקדש את האינטרסים הלאומיים החיוניים ביטחוניים של ארה"ב, שזה אומר המשך הברית הטבעית עם ישראל. ישראל פה משרתת הרבה מאוד אינטרסים אמריקאים. זה גם ברמה הגיאופוליטית, ישראל חזקה היא משרה יציבות, וזה דבר שמאוד חשוב לאמריקאים מסיבה אחת פשוטה, מחירי נפט. היום כמובן יש להם את רוסיה ואוקראינה על הראש ואת סין, אז במישור הזה הדברים נמשכים כמו שהם, בגלל החשיבות גם לאמריקנים".
"מצד שני, הם לא מסתירים בכלל את הסלידה שלהם מהממשלה הנוכחית והם פה מנסים לעשות את ההפרדה, והראייה זו ההזמנה של נשיא המדינה, בה הוא יקבל שטיח אדום רך ונעים כדי להראות 'הנה ארה"ב עומדת מאחורי ישראל', אבל מצד שני לא מזמינים את ראש הממשלה", הבהיר.
על התבטאויותיו של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן, אמר: "להערכתי מי שיותר משפיע עליו זה דווקא הגורמים הפוליטיים במפלגה הדמוקרטית. לצערנו, אנחנו רואים מפלגה שהולכת ומסלימה בצורה כמעט מופקרת, יש שם זרם קטן אבל מתרחב, גרעין מאוד קשה, ויש לנו את כל החבורה הידועה שלהם, והם פשוט עוינים את ישראל. למה המצב היום יותר חמור מאשר האיום ב־75' כשהנשיא איים על רבין? אז ישראל יכלה לסמוך על תמיכה רחבה דו מפלגתית, ואז 90 סנאטורים כותבים במחאה ונגד נשיא שמראה איזושהי עוינות".
"נתניהו לא הואיל כאן, אבל אני חושב שהאשם העיקרי בעניין הדו מפלגתי הזה שישראל הפכה להיות לנושא פוליטי זה בעיקר אובמה", הדגיש. "למה אני אומר שלנתניהו יש גם איזשהו חלק? כי פה הוא קצת שיחק לידיו של אובמה".
לסיום, כאשר נשאל האם הוא חושב כי במסגרת ההערכה מחדש ארה"ב לא תטיל וטו לטובת ישראל באו"ם, הסביר אילון כי "תלוי מאוד. אם פעם הוטו היה אוטומטי הוא לא יהיה אוטומטי, הם ימתחו את זה עד הסוף. אם הפלסטינים ימשיכו בגישה שלהם אז הם יטילו וטו, אבל אם הם יעשו בתחכום לא יוטל וטו".
עריכה: שני רומנו
