"סובלות מאנורקסיה פוחדות יותר לעלות במשקל מלמות"
יהודית באומן, אמה של קארין באומן ז"ל, הגישה תלונה למשטרה נגד הרופא שטיפל בבתה והרדים אותה: "היא לא רצתה - הרופא החליט על דעת עצמו"
בשנים האחרונות מדינת ישראל כולה ליוותה את קארין באומן ז"ל במסעה העיקש על החיים במסדרונות בתי החולים. קארין ז"ל נלחמה בגבורה במחלת האנורקסיה. ולפני כחודשיים נפטרה בבית החולים איכילוב. כעת אמה יהודית באומן פנתה בתביעה למשטרת ישראל נגד הרופא המרדים שטיפל בקארין. בשיחה עם איריס קול ב־103fm, הסבירה מדוע.
"קארין סבלה 15 שנה מאנורקסיה וחיה עם זה. למדנו את הדרך ואת השיטה להחזיק אותה בחיים עם הטיפול באיכילוב. עקבתי אחרי כל פסיק של שינוי פיזיולוגי בגוף, אם זה בעייפות, בסחרחורת. היינו פשוט מחוברים לגוף שלה", סיפרה יהודית.
לדבריה, "היא בעצם לא רצתה לשתף פעולה בדבר אחד וזה אוכל ועלייה במשקל. כל הבנות שסובלות מאנורקסיה פוחדות לעלות במשקל יותר מאשר למות, אבל החזקנו אותה, וכל העקשנות שלי בכל המלחמה הזאת וכל הטיפול המתמיד והאוהב החזקתי את הילדה שלי בצורה כרונית. אפילו יש מחלקה של כרוניים של הפרעות אכילה שזה לא אשפוז, אלא כרוני. היא באה בבוקר, מקבלת את מה שצריכה לקבל וחוזרת הביתה".
עוד אמרה: "היא רצתה לחיות באיזשהו שלב כי היא רצתה להיות כלה ורצתה להביא ילדים, שלב טבעי. היא כל כך פחדה לעלות במשקל, שלעיתים קרובות היא אמרה 'אוף, אני כבר עייפה מזה', אבל זה עדיין לא אומר שצריך לשחרר".
"תוך כמה דקות הכול השתנה. עולמי חרב עליי"
בהמשך סיפרה על הרגע הגורלי בטיפול שעברה בתה. "למה באותו לילה הגענו (לבית החולים)? כי אני לא רציתי לאחר את האנטיביוטיקה. רציתי שהיא תקבל אנטיביוטיקה כבר באותו ערב. היא נהגה לחטוף דלקות ריאות בגלל מערכת חיסונית מאוד חלשה, לעיתים בגלל חילופי מזג אוויר, כל מיני מזגנים. היא חטפה דלקת ריאות קטנה. לא רציתי לחכות לד"ר ישורון, הרופא הטוב שתמיד טיפל בה 7 שנים והחזיק אותה בחיים יחד איתנו".
"התקשרתי, אמרתי לו 'אני הולכת לקחת מחדר המיון את האנטיביוטיקה'. הגענו למיון, שלחו אותנו למעלה לטיפול דחוף לטראומה כדי לקבל שם גם חמצן כי היא השתעלה קצת וזו לא פעם ראשונה", המשיכה יהודית, "היא הייתה בהכרה מלאה לחלוטין, דיברה, עשתה נס קפה ושם נתנו לה את כל מה שצריך, שזה עוד לפני טיפול נמרץ כללי. נתנו לה ואיזנו אותה".
"הרופא אמר לי בפירוש, 'בואו נשאיר אותה להשגחה בלילה', אז היא אמרה לי 'לא, אימא, לא כדאי, נחזור מחר לד"ר ישורון', והרופא אמר, 'ליתר ביטחון, כבר מאוחר מאוד בלילה, תישארו'. עלינו למעלה לטיפול נמרץ כללי, שם קיבלו אותנו", ציינה.
"תוך כמה דקות הכול השתנה. עולמי חרב עליי. הפכתי מאימא לרובוט. אני לא הבנתי מה קורה. תוך שנייה הגיע רופא, הכניסו אותה לחדר והיא בהכרה מלאה והוא אומר, 'אנחנו רוצים לתת לה קצת חמצן. אם היא כבר פה להשגחה, אז ניתן לה חמצן', ואז הם נכנסו לחדר ואני שומעת אותה צורחת, 'אימא, אימא, האחות מחזיקה לי את היד בכל הכוח. אני לא רוצה את החמצן, אני רוצה שתהיי בחדר'. לא הבנתי, אמרתי לה, 'למה את נלחמת? תני להם'. אני לא הבנתי שהוא הולך להרדים אותה בגלל שהיא סירבה. היא פשוט סירבה, היא לא רצתה את החמצן, אז הוא החליט להרדים אותה על דעת עצמו, ללא חתימתי כאפוטרופוס", הסבירה.
היא תיארה: "שימי ואני עומדים שם מול האף של הרופא והוא נותן הוראות שאנחנו לא יודעים עליהן. תוך 5 דקות, שמעתי דומייה. מה קרה? הילדה רדומה. לא תיארתי לעצמי שזו הולכת להיות הרדמה. למה הרדמה? היינו 4 פעמים בוועדות אתיקה, ששם החליטו תמיד בכל 7 השנים שהיא מטופלת שם, לא להרדים אותה. אני חשבתי הרדמה לצורך הזנה, אמרו לי 'בשום פנים ואופן', והסבירו לי למה, בוועדת אתיקה מורכבת עם הרבה מאוד רופאים שלא כדאי".
"שימי שם צרח 'אל תרדימו אותה'"
לדבריה, "אם הרופא היה שואל אותי, 'אנחנו יכולים להרדים אותה?' הייתי אומרת לו 'רגע, החלטתם שלא. כל השנים שהיא פה לא רציתם להרדים אותה בגלל שאמרתם שהיא בסיכון גבוה, חסרת משקל, 28 קילו זה לא מצב להרדים. יכול להיות שהיא לא תתעורר'. זה קרה, הרדימו אותה".
"שימי צרח. הוא הרבה יותר ברוטאלי ממני, כשצריך לצעוק, הוא צועק. אני אחרת. אני גם הייתי צריכה לצרוח ולפתוח את הדלת ולהוציא את הבת שלי. שימי שם צרח 'אל תרדימו אותה'. הוא צרח, לא רצינו שירדימו אותה כי הבנו שההרדמה הזאת יכולה לא להעיר אותה יותר", אמרה בצער.
"אני הגעתי למחלקה לטיפול נמרץ ואמרתי, 'תעירו את הילדה. אני רואה שלחץ הדם נורא נמוך, אתם מזרימים לה חומרים, כל כך הרבה חמצן שהריאות מתפוצצות'. אני כבר הבנתי את הסיטואציה. אני לא רוצה פיצוי כספי, אני לא רוצה שום דבר. זה מחובתי הנשית כאימא", הבהירה.
יכול להיות שלא הייתה ברירה?
"לא, הייתה. אם לא הייתה ברירה, לא הייתי כמו שאני עכשיו ולא הייתי ככה משוחחת איתך בטלפון בכלל".
"זו מלחמה שהולכת להיות מאוד מאוד קשה"
יהודית המשיכה בסיפור הקשה וטענה: "זה לא היה מקרה שחייב להרדים אותה כדי לקבל חמצן, כי למטה היא כן קיבלה חמצן והתאזנה. הכול היה מאוזן. היא נשלחה למעלה להשגחה. אף אחד לא יכול לשכנע את הלב שלי שזה היה בסדר. לו הייתי חושבת שזה היה בסדר והיא באמת נפטרה בגלל סיבה זו או אחרת או שמתה באופן טבעי, לא הייתי ככה מנהלת את המלחמה שלי".
"זו מלחמה שהולכת להיות מאוד מאוד קשה כי עורכי דין מבקשים המון כסף. אני לא רוצה. אני רוצה להילחם שיפטרו אותו או שיגיד את האמת. לדעתך, היו צריכים להחתים אותי, כשאני מולך, אני מול האף שלך, אני לא בבית, אני לא מחכה בחוץ? היא קמה, הלכה לשירותים. היו צריכים להחתים אותי כאפוטרופוס? היו צריכים לשאול אותי? כל הרופאים אומרים שכן", סיפרה.
"היא מתה לי בידיים"
במהלך השיחה, התייחסה גם לבריאותה האישית. "היא מתה לי בידיים. הרופא אמר לי 'תיפרדי ממנה'. איך אני אמורה להרגיש? אני אישה חזקה מאוד ואני לוחמת, ואני לא יכולה לומר לך שאני יכולה להרגיש טוב, אם יש לי שברון לב כזה", שיתפה בכאב.
"ברור שאני חולה מעצם העובדה שאני יודעת שטעו. טעו. יש להם סוללות של עורכי דין והם יכולים להגיד ש'היא הייתה ככה ו-28 קילו', ויכולים לספר הרבה סיפורים, אבל אותי זה לא קונה. אני אשת החיים, אני גידלתי 9 ילדים לבד ויש לי 17 נכדים. אני חושבת שכל מילה שאני מספרת לך באה מתוך ניסיון חיים שלמים של מלחמה שלמה לגדל את הילדים שלי. לא להביא אותם ולקבור אותם", אמרה.
עוד הוסיפה: "נכון, היא הייתה חולה והכול, אבל החיינו אותה, היא חיה. כל יום היינו בפארק הירקון עם כיסא גלגלים, קמה והתרחצה ובאמת שיתפה פעולה. אם היא הייתה מתה במיטה באופן טבעי, זה היה הרבה יותר מקל עליי. תביני, הייתי אומרת, 'ככה הטבע', כי אני אישה חזקה, אני מאמינה באלוהים ואני מאמינה באמת".
מה את מתכוונת לעשות עכשיו?
"הגשנו תלונה במשטרה. אני מקווה שיזמנו אותו לחקירה. אני מאמינה שלא ידונו אותו והוא לא יעמוד לדין וימציא את כל התירוצים שבעולם. בתוך תוכי זה עדיין לא ייגמר לעולם עד שהאמת תצא לאור. אני לא יודעת במה זה יהיה כרוך. אני מנסה להרגיע את שימי כי הוא רצה לצאת עם שלטי חוצות באיכילוב ולכתוב 'הרגו לנו את הילדה'. גם הוא חווה טראומה מאוד רצינית מכל הסיפור הזה".
מבית החולים איכילוב נמסר בתגובה: "צר לנו לשמוע על הטענות הללו לאחר שנים של טיפול מסור ומלא חמלה ואנושיות. בזכות הטיפול קארין הצליחה לשרוד חרף מצבה במשך שנים ואנו משתתפים בצערם הכבד".
