בריאות, נפש
מתי בפעם האחרונה דאגתם לעולמכם הפנימי בעבודה? • ניל"י גולדפיין, מלי אלקובי ואילת ריץ בנבנישתי מאלטמן הזכירו לנו את מה שחשוב באמת • פרק 22
עולמנו המקצועי מאז ותמיד היה שזור בהלך הרוח הפנימי שלנו, גם אם חלקנו מתעקשים להפריד בין הפן האישי לקרייריסטי. סבורים שהזנחתם את ציפור הנפש שלכם בעת הריכוז בעבודה? בפרק העשרים ושניים של 'עתיד מזהיר' בהגשת ניל"י גולדפיין ומלי אלקובי על כל עדכוני הגרסה של עולם העבודה החדש, שוחחו השתיים עם אילת ריץ בנבנישתי, סמנכ"לית משאבי אנוש ב'אלטמן', וגוללו את הסוגיה.
"התפרסם הדו"ח השנתי של מכון המחקר 'גאלופ', והתוצאות איומות", פתחה גולדפיין. "נאמר שם שכל העולם העסקי, הארגוני והתעסוקתי בסוג של מגפת בריאות מנטלית. מדברים על העובדה שמהפכת ההתפטרות השקטה לא פוסקת, אנשים לא מחוברים למקומות העבודה שלהם ולא אוהבים ללכת לשם. אלו אותם עובדים שאם היו מציעים להם מקום עבודה אחר, הם היו הולכים בלי לחשוב פעמיים. זה עולה למשק המון כסף. העובדים לא מחוברים, לא נהנים, לא טוב להם והם עושים את המינימום. אולי זו קריאת השכמה. לא באנו לכאן להיות אומללים, אנחנו אמורים ליהנות מהעשייה שלנו, וארגונים לא רוצים לאמלל אף אחד".
בתגובה, שיתפה אלקובי ברשמיה מההבדלים בין גילאי העובדים השונים: "רואים גם פער גדול בין הדורות האחרים לדורות הצעירים יותר. יש יותר השייכים לדור ה־Z שאומרים את הדברים הללו. ישנו עוד אתגר שאני מכירה והוא סטרס בגלל טכנולגיה. עלולים לחוש גם חרדת פספוס בזירה הטכנולוגית, כל יום יש משהו חדש".
"אני מוצאת הקבלה בין הגוף והגוף הארגוני"
לשיחה הצטרפה ריץ בנבנישתי, והסבירה מהי הדרך להתמודד עם היבטי הבריאות הארגונית של העובדים בתוך החברה. "אנחנו באלטמן, חברה המקדמת אורח חיים בריא, מאמינים בתזונה נכונה, שינה טובה, פעילות גופנית ונחת רוח. אחרי זה כל השאר. פעם היו אומרים 'תצליח ותהיה מאושר', ואנחנו אומרים ההפך - 'תהיה מאושר ואז תצליח'. אחד הדברים היפים שעשינו זה לחבר בין תחום העיסוק שלנו, בריאות, ובין העיסוק הפנימי. אני מוצאת הקבלה בין הגוף והגוף הארגוני. כמו שהוויטמינים הם אבני הבניין של הגוף, כך הגדרנו לעצמנו בתרבות הארגונית ארבעה ויטמינים, כאשר A הוא אנשים ולא עובדים, B הוא בריאות ומשמעות, C משמעותו תקשורת בתוך הארגון ו־D הוא עשייה".
ומה באשר לתחושת מיצוי מעבודתנו כפי שאנו רואה אותה, תחושה לא בריאה ליעילותנו כעובדים וכבני אדם באופן כללי? "כשאתה מתחיל למצות את התפקיד, תעלה את זה, תשתף", השיבה אילת. "אני יכולה לחשוב על לפחות שלושה מקרים בשנה האחרונה בהם אנשים שיתפו, ואז החל שיח בנושא. כשיש קשב, פתאום נוצרת הזדמנות. כתוצאה מכך קורים דברים מדהימים, אנשים נשארים בארגון, משנים תפקיד, כולם מרוויחים. כך אנו לא מגיעים לשחיקה. 30 אחוזים מהאיושים שלנו הם קידומים פנימיים".
"אני לא רוצה לתת את האחריות לאושר שלי לאף ארגון", סיכמה ניל"י את השיחה המרתקת. "הטיפ שלי הפעם הוא 'תקשיבו, אנו חיים בעולם שבו כנראה שבריאות הנפש של אנשים במקומות עבודה מאוד נמוכה, אבל זה לא אומר שום דבר עלינו'. אני ממליצה לקחת את האושר שלנו בידיים שלנו ולחפש מה עושה לנו טוב". מלי לא הייתה יכולה שלא להסכים, והדגישה: "יש דברים יחסית פשוטים שאפשר לעשות, אך הדבר הבסיסי ביותר הוא להקשיב למה שאנחנו צריכים, לא להישאר עם תחושת המסכנות הזאת, לקחת אחריות ולהיות פרואקטיביים, ולהתחבר למקומות שמציעים לנו פתרונות יפים".
עריכה: שני רומנו ומיכל קדוש
