"צריך להחזיר את המדינה, רגע לפני שמאבדים אותה"

10414

הזמר והיוצר האהוב משה פרץ יצא בשיר חדש ומרגש הנקרא 'געגוע' וסיפר: "רציתי לחזור לעצמי, לשירים של פעם" • בהמשך, עוד התייחס למצב המורכב במדינה

הזמר והיוצר האהוב משה פרץ עם אלבום חדש הנקרא 'געגוע' שחוזר לתקופת שיריו הראשונים. בשיחה עם איריס קול ב־103fm, שיתף האמן המוערך בהשראה שמאחורי היצירות החדשות, זאת על רקע הכניסה לגיל 40, והתייחס למצב המתוח בחברה הישראלית.

"אני רואה את הפילוג ושומע הסתה של הצדדים, בעיקר של המנהיגים שלנו מכל צד. לא הימין ולא השמאל ולא החרדים, ולא השמאלנים ולא אלה שמחזיקים את כל הכסף בידיים שלהם, ואלה שמפחדים ממשפט שדה על העבירות שהם עשו, אני שם את כל הדבר הזה שאני שומע מהבוקר אחרי שאני אומר 'מודה אני לפניך שנתת לי את כל מה שנתת לי, שאני חי במדינה הזאת, שאני בריא, שאני צוחק, שאני מחייך'", אמר.

לדבריו, "אני כן לוקח צד, אני לוקח צד של אחד שרוצה להשפיע על הטוב, של אחד שמכבד, של אחד שמחבק למרות הדעה הפוליטית הקיצונית. אני לא בעד שני הצדדים, אני לא ליכוד ואני לא השמאל, ואני לא... זה לא מעניין אותי. אני לא בעד קיצוניות, אני בעד הבנה, שיח, שלום".

איזה שלום? בינינו לבין עצמנו?
"בינינו לבין עצמנו, בשיח, קודם כל בכבוד אחד של השני. כמו שאני נותן לילדים שלי פלאפון, עכשיו קניתי להם, והם לא מתנהגים או רבים ביניהם ויש מכות, והם כאילו מקללים אחד את השני, אני לוקח להם פשוט את הטלפון".

אז ממי לוקחים מה?
"שייקחו לנו את המדינה שלנו ובסוף נישאר בלי כלום ונתחרט על זה, אבל אי אפשר יהיה להחזיר אותה. אני בוחר לדבר ככה ולא לתת לאנשים בעלי הכוח בערוצים כאלה ואחרים, לא בערוץ 14, לא 13 ו־12, כל אחד מהצד שלו יכול להצטדק, אבל אנחנו בסופו של דבר, האנשים הנורמליים, הם יהיו המתווכים בין שני הצדדים בשביל שנוכל רגע לפני שאנחנו מאבדים את המדינה שלנו להחזיר אותה. להחזיר את הכבוד. אני קורא לכולם לא לקחת שום צד, לבוא ולחבק ולדבר".

במהלך השיחה, גם התייחס לאלבום החדש שהוציא 'געגוע'. "באתי לגיל 40 בהתחדשות, בשירים חדשים, באנרגיה חדשה, בהופעה חדשה, ביצירה אחרת. מחקתי את כל מה שהיה, יצרתי דברים חדשים", סיפר.

מה זאת אומרת 'מחקתי כל מה שהיה'?
"מחקתי שירים שהיו בכל תקופת הקורונה".

מה היה בקורונה?
"אני ואת דיברנו על מוד היצירה וככה שאין כל כך מוזה לבוא ולכתוב שירים חדשים, וגם כשאתה כותב זה לא הדבר האמיתי כי אין בסוף קהל שבא ושומע ואתה לא נפגש עם עוד יוצרים כי אי אפשר לצאת מהבית, אז כאילו זה נרדם אצלי. ובזמן הזה, עדיין המשכתי להקליט שירים ולבנות איזה אלבום מסוים שאני רוצה להוציא אחרי כל הסינגלים שהוצאתי, וגיליתי לפני כמעט 5 חודשים שאני לא שלם עם האלבום הזה. זה כמעט 12 שירים שגנזתי פשוט, ואז התחלתי לכתוב את עצמי מחדש".

זה המון.
"בזמנים אחרים לא הייתי עושה את זה, אבל בגלל שהייתי נחוש לבוא ולהתחיל מחדש איזשהו משהו של יצירה, בעיקר יצירה. באיזשהו מקום זה לחזור גם לעצמי 14-13 שנה, לשירים - 'אש' ו'אלייך' ול־'שתיים בלילה'".

לדבריו, "בגלל זה קראתי גם לאלבום 'געגוע'. זה מה שהוביל אותי, הגעגוע, הזיקה לגעת בדברים הראשונים שעשיתי הראשונים שעשיתי, ועשיתי איזה מרתון של איזה שבועיים-שלושה שאני שומע רק את האלבומים הראשונים שלי".

כששמעת את האלבומים הראשונים שלך, מה חשבת?
"מה חשבתי? דבר אחד, הרבה אומץ, הרבה תעוזה, מגוון מאוד, ישראלי, מזרחי, מערבי, הכול ביחד בכל ההשפעות המוזיקליות ששמעתי כל החיים לתוך דבר אחד שהוא הדבר האמיץ שנקרא להוציא שיר, מה שבא לך, ולא לפי הנורמות שאתה מכיר במוזיקה המזרחית, הרוק, או המוזיקה הישראלית הקלאסית".

המשיך ואמר: "פשוט תיצור לעצמך את השבלונה הזאת שנקראת משה פרץ לדבר החדש שאתה מביא במוזיקה. לשם זה לקח אותי, הבאתי את זה עוד פעם, גם ב'ערק אשכוליות', גם 'במאמי שלי', לצד 'לזוז' ו'געגוע'".

"היח"צנית שלי אמרה 'ערק אשכוליות, נעשה איזה סלפי עם השיר עצמו'"

לאחר מכן, סיפר גם על הידיעה בקשר לאירוע שקרה בזמן שהתארח בגלי צה"ל. "קודם כל אני חייב לומר, לא ראיתי את מפקד התחנה בזמן ששרתי. ראיתי אותו הרבה לפני, הוא קיבל אותי בפנים יפות, לחץ לי יד, לא נתקלתי איתו בסיטואציה כזאת. דלית רצ'שטר ואני חברים טובים, אנחנו גם מבלים ביחד ומדג'ים ביחד", סיפר.

הייתה סיטואציה כזו עם בקבוק שביקשו ממך להוציא אותו?
"יש לי שיר שנקרא 'ערק אשכוליות', שם ביצעתי בלייב וזה היה ספיישל. כשאני הולך לדידי הררי או למקומות אחרים, תמיד יש להם את הקוקטיילים האלה. עכשיו, אני ודלית רצ'שטר, שהיא לא חיילת, אמרתי שאני אפתיע אותה. היח"צנית שלי אמרה 'ערק אשכוליות, נעשה איזה סלפי עם השיר עצמו' והכנתי לה איזו הקדשה כזאת. אחת החיילות אמרה 'אי אפשר להכניס לפה אלכוהול'. באותה שנייה, הכנסנו את זה לשקית, שמנו את זה בצד ופה נגמר האירוע".

זה הכול?
"זה הכול".