הזמרת האגדית שינייד או'קונור הלכה אתמול (ד') לעולמה בגיל 56 אחרי להיטים מוזיקליים שימשיכו להשאיר חותם ברחבי העולם. רז שכניק שוחח עם מבקר המוזיקה של 'ידיעות אחרונות', עינב שיף, העיתונאי והאמן אמיר בן דוד, האמנים רון רוזנפלד, סי היימן ודודי לוי, שסיפרו על האישיות יוצאת הדופן של או'קונור וחייה הקשים.
"שינייד או'קונור היא אירית, והאירים לא רואים את עצמם כחלק מבריטניה וזה מקום מאוד מאוד מורכב וקשה שידע מלחמות פנימיות וחינוך קתולי קשה", סיפר שיף, והוסיף: "היא באה ממקום שאלמלא הכישרון, אני לא יודע לאן היא הייתה מגיעה, וגם 56 שנותיה היו ספוגות בייסורים ובבעיות. אני חושב שהיא נתנה להרבה אנשים את התחושה ששומעים אותם ורואים אותם".
במהלך השיחה, גם התייחס לשיר המזוהה עמה יותר מכל - של 'Nothing Compares 2 U'. "הקליפ מבוסס אך ורק על הפנים שלה וזה משהו שלא קורה בדרך כלל בהיסטוריה של המוזיקה, בטח לא בקליפים, והבינו שלשינייד או'קונור יש מספיק נוכחות בשביל הפנים", סיפר שיף.
הוא הדגיש כי "היא לא הייתה פרונט של שום דבר כמו שקורה להרבה אנשים בתעשיית המוזיקה. היא הייתה תמיד היא. היא ממש אדם בלתי צפוי, ובמובן הזה, כשאתה אדם בלתי צפוי, לפעמים אתה גם האויב של עצמך, וקשה מאוד לנהל קריירה ככה. היא ידעה טרגדיות איומות ועצב אין סופי".
העיתונאי ואחד ממייסדי להקת 'אבטיפוס', אמיר בן דוד, סיפר על אלבומה הראשון: "כשיצא תקליט הבכורה שלה ב־1987 - 'האריה והקוברה', זה היה פצצת אטום. לא שמענו שום דבר שדומה לזה לפני זה. שמעתי את האלבום הזה לא מזמן עוד פעם, אגב העוצמה שלו לא פגה עם השנים, הוא לא התיישן. הוא עדיין נתפס בעיניי כאחד מאלבומי המופת הגדולים בכל הזמנים".
גם היוצרת והזמרת סי היימן שיתפה בהשפעה של או'קונור עליה: "הספקתי לראות אותה בברלין רגע לפני 1990 עם פרינס כשהפילו את החומה, בקונצרט בלתי נשכח, וכן, לקחתי ממנה הרבה מאוד, את היכולת לשים אמוציות ורגש אבסולוטיים לתוך שירה ואני גם מבצעת את 'Nothing Compares 2 U' בהרבה הופעות שלי ואני נורא עצובה. בכל השנה הזאת מאבדים קולות גדולים ואני עצובה גם בשבילה שהחיים שלה היו כל כך שבירים".
רון רוזנפלד, סולן להקת 'פורטרט', הצטרף לשיחה וטען כי "היא בעצם הראשונה שהצליחה להביא את הצרחה הגבוהה הזאת שמרגיש שזה משהו מאוד טבעי שלה".
לקראת סיום השידור, עלה דודי לוי ששיתף ברגש הגדול שיצרה אצלו. "הייתי מאוהב בה. אני כל כך אהבתי את האישה הזאת. האופן שהיא שרה פשוט צמרר אותי וגם המראה שלה בתחילת שנות ה־90 עם הקרחת הזאת, נורא ריגש אותי", סיפר.
"גם פעם יצא לי לראות אותה מסתובבת ברחוב בניו יורק עם פאוץ' ביד ב־6-5 לפנות בוקר. היא ממש הייתה בודדה כזאת, הסתובבה, ראיתי אותה מרחוק ולצערי איבדתי אותה בעשורים האחרונים", אמר בצער.