לאור החקיקה לטובת צמצום עילת הסבירות ומחאות הענק שהתקיימו נגדה ברחבי המדינה, נדמה כי החברה ישראל הגיעה לנקודה של שבר אמיתי, קרע עמוק שלא ניתן לאחות. יהודית גריסרו ביקשה לשוחח על כך ב־103fm עם מרים פרץ, כלת פרס ישראל למפעל חיים, אשר הסבירה מדוע לא צריך לאבד תקווה.
לדבריה, "אני ממינה שלא צריך לבחור צד. אני חושבת שצריך לשנות את השיח מהמילה 'צד' או 'קומץ' - אולי אפשר לדבר על חיים של גם וגם. הרי המדינה לא תהיה רק יהודית או רק דמוקרטית, היא תהיה גם יהודית וגם דמוקרטית. זאת בדיוק המורכבות. ברור שקל יותר לבחור רק צד אחד, אבל אנחנו עם מורכב, שהגיע ממקומות שונים, עם תרבויות ומסורות שונות. צריך להפגין חמלה - אותה חמלה שאותה איבדנו. צריך להיות אמפתיים כלפי הצד השני - זה בשליטה שלנו".
בהמשך, עוד אמר: "אנחנו חייבים להאמין בתיקון, כי זה ב־DNA של עם ישראל. אנחנו לא יודעים מה זה ייאוש, אנחנו קמים תמיד ממשבריו. אני לא מתייאשת, אבל אני בהחלט מפחדת שאם נמשיך למשוך את החבל, בסוף הוא יקרע. יש פה קריאה מובהקת למנהיגים - צריך להכריח אותם לשבת יחד ולדבר, להסתכל בעיניים ולזכור שהם שם כי מה שהכי חשוב עבורנו זה היחד הישראלי".
לסיכום, ביקשה לציין כי "אני מסתכלת על הצעירים בארץ ואני יודעת שיש לנו אנשים עם איכויות - הגיע הזמן שהאנשים הצעירים האלה יקומו וישנו את פניה של החברה הזאת. זה אפשרי. לפעמים יש שברים ואני מכירה אותם טוב מסיפור חיי, לכן אני יודעת שמתוכם אנחנו עוד נבנה את המקדש הפרטי של כל אחד ואחת מאתנו, כל אחד על פי אמונתו. גם אם אנחנו חושבים עכשיו שהגענו לסוף, אני מבקשת מכן - אל תתייאשו".
עריכה: דוד זבולוני