לפעמים זה נגמר
הסופרת האהובה שיתפה על הפעם ההיא שאהבה בחור וסיפרה על הפרידה הכואבת: "אני מחפשת שיר שיסביר לי את הכאב הזה, והוא עוד לא נכתב"
הסופרת האהובה שיתפה על הפעם ההיא שאהבה בחור, שלדבריה, "הכיר לי את המוסיקה ואת המילים שלא נאמרות אבל נשמעות היטב בין המשפטים והקטעים האינסטורמנטליים, וגם הבחור אהב אותי, כי הייתה לי חדוות למידה, וגמעתי כל מה שהשקה אותי. אבל החיים לא אהבו את שנינו, כנראה ואת השיר שלנו לא הספקנו לסיים, גם מוצארט לא הספיק לסיים, ויש בזה חן, בזה שיש סוף אבל לא שבע, סוף של טרם עת אבל גם כאב גדול".
עוד הוסיפה לספר: "פעם שמענו שירים לעת ערב, היית מגלה לי בכל שקיעה זמר אחר. לי הספיקו שירי ארץ ישראל, על הימים הלבנים ואלו יפי הבלורית והטוהר. אבל התעקשת להראות לי שיש עוד עולם חוץ מהמדינה הקטנה הזו ומהלחנים שפילחנו לרוסיה. פעם אופרה, פעם קלאסית, פעם רוק כבד ופעם קל, כדי לאזן. לפעמים השתעממתי למוות, חיכיתי שהאקדח שהופיע במערכה הראשונה ירה כבר ותסתיים האופרה הטרחנית הזו, היו פעמים שזעמתי עליך עוד מלפני, על שטות כזו או אחרת שעשית, כך שגם אם אהבתי את שהשמעת, לא הראתי זאת, השארתי את פניי זועפות או חתומות, תלוי בחומרת המקרה".
"פעם אהבתי בחור, וערב ערב אני מחפשת שיר שיסביר לי את הכאב הזה, והוא עוד לא נכתב. ואולי כבר נכתב ואולי כבר האזנתי לו, אבל לא איתך אהובי. לא איתך. אז תגיד לי, מה זה שווה?", סיכמה בנימה מפוייסת.
