מרסל שיתפה בסיפור על יחסים מיוחדים בין אדם אחד לגבאי בית הכנסת. "והימים הם ימי סליחות, וכמו בכל שנה, אני מקיים את צוואתה של אמי ומקפיד ללכת בימים האלה לשחרית בבית הכנסת. עוטף את עצמי בטלית ותפילין, עוצם את עיניי ושר עם כולם", הקריאה.
בהמשך, סיפרה כי הלכו השניים לים, בעקבות בקשתו של הגבאי הקשיש, ושם: הגיעו השניים למחשבות עמוקות על החיים ומשמעותם.