"פגישה היסטורית וחשאית" - צעקו הכותרות אמש (ג') - אחרי ששר החוץ אלי כהן נועד ברומא עם שרת החוץ של לוב נג'לא אלמנקוש.
לוב היא מדינה שלישראל אין איתה יחסים דיפלומטיים, ולכן באמת מדובר באירוע דרמטי. שר החוץ מיהר לחגוג ואמר שזהו צעד ראשון בקשר של ישראל ללוב, גודלה ומיקומה מעניקים לקשרים איתה חשיבות עצומה ופוטנציאל עצום למדינת ישראל. הכל נכון. אלה חדשות נהדרות. אבל האם יכול להיות שמרוב התרגשות מגודל המאורע - שר החוץ לא התאפק ופרסם את דבר קיומה של הפגישה ללא תיאום עם הלובים?
מאז הפרסום אתמול הרוחות בלוב סוערות ולשרת החוץ - נשקפת סכנת חיים. רה"מ הלובי השעה אותה מתפקידה ובמהלך הלילה פרצו הפגנות סוערות של המונים ברחובות - שורפים את דגלי ישראל וחולצות עם תמונתם של שר החוץ אלי כהן ומקבילתו הלובית. לפי חלק מהדיווחים - שרת החוץ נאלצה לברוח לטורקיה במטוס פרטי. במשרד החוץ הלובי הבהירו בינתיים שנורמליזציה עם ישראל אינה עומדת על הפרק.
בישראל כבר מודים גורמים רשמיים - שמדובר בנזק מדיני ודיפלומטי אדיר. מה יחשבו עכשיו מדינות ערב נוספות שמדברות עם ישראל בערוצים חשאיים, אחרי שראו באיזו פזיזות וחוסר אחריות מתנהלת ישראל. מה יעלה בגורלה של שרת החוץ הלובית?
היחסים עם לוב ובכלל עם מדינות ערב הם בעלי חשיבות עליונה, בייחוד בתקופה ביטחונית רגישה וסוערת כל כך. המאמצים לחמם את היחסים עם עוד מדינות אויב מבורכים וחשובים, אבל אם לשפוט לפי היממה האחרונה - לשר החוץ אלי כהן יותר חשובים יחסים אחרים - יחסי הציבור שהוא עושה לעצמו.