אמש (ב') התקיים כנס של רשימת הליכוד ברעננה, לקראת הבחירות לרשויות המקומיות. כמה עשרות מפגינים הגיעו מחוץ לאולם ונוצרו עימותים בין אורחי הכנס, המפגינים, והשוטרים שנכחו במקום - דבר שגרם לשרה גלית דיסטל אטבריאן לצאת מהאולם תחת אבטחה צמודה. בשיחה עם ינון מגל ובן כספית ב־103fm, פעילת הליכוד וראש הסיעה ברעננה רחלי בן ארי סקעת, התייחסה למאורע.
לדבריה, "היה כנס פוליטי, כנס תמיכה ברשימה למועצת העיר, רשימה שקיבלנו את האמון של הציבור וקיבלנו חיבוק חם מכל האורחים שלנו, שלצערי לא כולם יכלו להיכנס בגלל המחאה. למטה הייתה אלימות איומה. לא חייב להרים יד כדי שזו תהיה אלימות, ההתבטאויות שלהם, הצפירות שלהם וההפחדות של אנשים, זה היה פשוט מזעזע, זה היה פשוט בלתי נתפס. אם לזה הם קוראים דמוקרטיה אז אני לא יודעת מה זו דמוקרטיה. הם ניסו להיכנס דרך כל פתח אפשרי לאולם. אם זה מהמטבח, המעליות האחוריות והמאובטחות, ומהמלון. לא השאירו מקום אחד כדי לנסות ולהיכנס, המשטרה כמעט איבדה את היכולת שלה לשלוט בהם, הייתה צריכה לרדוף אחריהם בכל מיני פתחים באולם".
היא סיפרה: "ידענו שזה הולך לקרות, הייתי במשטרה יום לפני ואמרו לי במפורש שהשיטור העירוני מטפל בזה, זה לא בשליטה שלי ולא באחריות שלי, הכול בשליטה והכול בפיקוח ויש אבטחת אישים והכול בסדר. חשבתי שהדברים יתנהלו באמת בסדר, לא היה פיקוח עירוני. הגיע מפקד תחנת שרון, אני רוצה להגיד לך שהוא הביא תגבורת אחרי שהוא הבין שהוא נמצא במצב שגם הוא לא צפה אותו. זה היה פשוט מפחיד. הייתה משטרה בהתחלה, אבל דלילה, אולי חמישה שוטרים. היו כמה עשרות מפגינים בתחילת הערב, בשעה שבע וחצי בערב עוד הם היו מעטים, ואז הגיע גל מטורף. המחאה אולי לא דועכת, אבל היא איבדה את עצמה לדעת".
כאשר נשאלה באשר לפציעות האורחים מההפגנה, אמרה: "בוודאי, יש לי חבר שנחתך ביד. הבן שלי עם יד מנופחת, בפנים שלו יש שריטה במצח. עוד חבר עם יד שבורה, זה לא נורמלי. אני לא יודעת אם זה נקע או שבר, כל היד שלו מנופחת לגמרי. התקיים אירוע פוליטי פרטי, ואם הם קוראים לעצמם 'דמוקרטים' אז לא הייתה להם שום זכות להפריע לנו. הם נכנסו לשטח פרטי. יש לי את הזכות המלאה להוביל רשימה ברעננה כדי שתהיה דמוקרטיה בעיר, והם לא יכולים לפגוע לנו בדמוקרטיה הזאת. לא הייתה פה מחאה, מה קשורה המחאה? זו הייתה שנאה בעיניים שמגיעה מבחוץ ולא מרעננה. ברעננה יש מרקם חברתי שחיים זה לצד זה באחווה ורעות, לא יכול להיות דבר כזה ברעננה. המשטרה השתלטה על האירוע, לצערי הרב גם על ידי החברים שלי. אני מופתעת מהשנאה, זה בא מהם, לא מאיתנו. זו תוצאה של דמוניזציה שלהם".
בהמשך, הצטרף לשיחה חבר 'אחים לנשק' אריאל מנדלוביץ', שלקח חלק במחאה מחוץ לאולם. "אני רוצה להחמיא לבן של רחלי שטוען שהוא נפצע, כי הוא נתן לנו חיבוק, אמר לנו סליחה. אמר 'אני מבין אתכם, אנחנו לא בעד אלימות'. הוא אחלה גבר", אמר בפתח הדברים.
עוד ציין כי "אנחנו בסך הכול, בכל פעם שחברי הממשלה הזאת הולכים נגד העם, אנחנו נבוא ונגיד להם מה העם רוצה. אנחנו ניסינו להגיד לישראל כ"ץ, לגלית (דיסטל אטבריאן), רואים בכל הסרטונים אנשים עומדים בפתח של האולם עם זמבורות וצועקים, תסתכלו בסרטונים. אתה רואה את האנשים מתוך האולם, הם צוחקים ומים ולימונדה. אנחנו באנו להגיד מה אנחנו חושבים ורחלי רצתה שכל תושבי רעננה יגיעו להגיד מה הם חושבים. ושמואל, מנהיג המחאה ברעננה, היה בבית חולים".
הוא הסביר: "אנחנו באנו לאולם בכניסה שלו, אף אחד לא נכנס פנימה. באנו לצעוק בצורה ברורה לשרים, נבחרי הציבור, מה הציבור חושב עליהם. מאוד כואב לכם שאנחנו לא אלימים, שאנחנו לא מעודדים לזרוק סלעים על חברי כנסת. זה כואב לך ינון שאנחנו לא מעודדים את זה. שלושה אנשים מאצלנו הגיעו לבית חולים. בפתח לאולם עמד שוטר אחד בודד, הוא אמר לנו 'חברה, אל תעברו פה' - ואף אחד לא עבר. אם היינו רוצים לפרוץ, אתה חושב שלא היינו נכנסים? הרי היינו שם אלפים".
לגבי הטענות על אלימות מצד המפגינים, השיב: "האלימות הייתה מהצד השני. יש לנו בחור בבית החולים עם תפרים בשפה כי הוא קיבל אגרוף. יש עוד מישהו שקיבל אגרוף מאחד האנשים שהגיעו לכנס ובת דודה שלו באה אלינו לבקש סליחה. ואת הבן של רחלי, שבא לבקש סליחה על האלימות שהייתה, אז מאוד מוזר שהוא פצוע כי הוא בא לדבר איתי אישית ולהתנצל – 'אל תיכנסו ןזה, תבינו אותנו, אמא שלי היא לא בן אדם אלים'. וגם יש סרטון של רחלי עושה רוורס, פוגעת ברכב ונוסעת בלי להשאיר פרטים".
בתגובה, ינון אמר "אתם עוברים על החוק", ואריאל הבהיר: "לעבור על החוק זה לזרוק סלעים, אנחנו עושים מה שהחוק אומר. אנחנו תשעה חודשים מפגינים עם אפס שוטרים פצועים מאיתנו. תשעה חודשים וכלום, זה משגע אותך. קבל סקופ - שלוש שנים הייתי מאבטח של ישראל כ"ץ, אני זוכר בן אדם שאני עמדתי לצידו, פתאום נהיה אפס, כלומניק, עלה נידף. לא אומר כלום, לא יוצא, לא אומר מה דעתו. הוא נעלם".
עריכה: נויה חסון