כמדי יום שלישי בשעה 20:00 בדיוק, ורדה רזיאל ז'קונט שוחחה עם האנשים שמאחוריהם עומדים הסיפורים הכי מעניינים. הפעם, היא אירחה באולפן את נטע רז, שיש לה קשר מיוחד למשורר נתן יונתן. השתיים הודו שהן מכירות מעבר הרחוק, והסבירו את הקשר המיוחד שלהן, ואיך זה קשור למשורר המוערך?
"זה מרגש אותי מאוד לשבת איתך פה באולפן", הודתה נטע, וסיפרה: "זה פשוט פותח לי את כל הילדות שלי מחדש. אני מרגישה כאילו אני בת ארבע עכשיו יושבת לך על הברכיים בשדרות בן גוריון בתל אביב, שזה נוף ילדותי. כשאני הייתי ילדה קטנה, את ורדה יקרה, הכרת לאימא שלי את המשורר נתן יונתן, ואם אני זוכרת, מה שחיבר ביניהם היה השכול. אימא שלי שכלה את בעלה כשהייתה בהיריון בחודש השלישי עם אחי, ונתן שכל את בנו במלחמת יום הכיפורים. זה רק היה הקמצוץ של החיבור ביניהם, שפתח כל כך הרבה".
היא שיתפה: "לתוך הסיפור הזה אני נכנסתי ילדה קטנה בת ארבע, הוריי היו גרושים ולימים נתן היה דמות האב היחידה שהכרתי. אימא שלי הייתה דמות כשלעצמה, אשת ספרות ותרבות וכותבת, שמה נילי כרמל יונתן. אחרי שנתן נפטר היא ערכה את ספרו 'שירים שנשארו'".
ורדה עצרה אותה, וחשפה: "הרומן שנמשך שנים רבות היה מאוד מיוסר, כי היא הייתה נשואה לאבא שלך הביולוגי, ונתן היה נשוי לרעייתו בקיבוץ שריד, והרומן הזה היה סודי. אני חייבת להגיד שאני כמובן סבלתי מסבלה של אמך, ואני כל פעם איימתי שאני אלך לאשתו של נתן ואני אגלה לה". נטע הוסיפה: "אני גדלתי בצל של רומן, שאז היה רומן סתרים כזה. ואולי גם בגלל זה אני מי שאני היום. כנראה".
עוד ורדה ציינה: "בנך בעצם גדל כשהוא קרא ליונתן אבא, הוא אימץ אותו. נטע סיפרה: "אני הייתי צעירה ממש, בת 19, התגרשתי וחזרתי להורים שלי ואמרתי, 'בבקשה הנה אני עם ילד'. עכשיו מה? הם עשו התכנסות וברוב קולות החלטנו שהילד הזה לא יהיה חד הורי אלא רק הורי, וכך היה. במשפחה הוסכם שאני האימא וגרתי איתם, וגם כשלא גרתי איתם הילד שלי גר איתם ואני גרתי ליד. אני הייתי אימא, אימא שלי הייתה הסבתא, ונתן היה סבא ואבא, מתי שמתחשק. בימים ההם זה היה נראה לא משהו".
לאחר מכן, השתיים דנו על ספר שיריו האחרון של נתן יונתן, אותו הוציאה נילי, אמה של נטע, אחרי מותו: "כשנתן נפטר אז הייתה תיקייה, בה היו כל השירים האלה, אבל הם היו כקובץ אחד. אלה שירים שנתן בחר. הוא רצה להוציא ספר ולא הספיק. זה היה הספר האחרון שהוציא, וזה היה במגירה. יש עוד הרבה דברים במגירה. אחרי מותו אימא שלי לקחה את הקובץ הזה, והפכה אותו לספר. לכן הוא נקרא 'שירים שנשארו'".
"אני חושבת שאם הייתי חיה את החיים עוד פעם, כנראה שהייתי חיה את אותו הדבר", הצהירה נטע, וורדה תהתה: "את אומרת שעם כל מה שאת עברת, נתן יונתן היה דמות כל כך חיובית בחיים שלך שאת לא היית מבקשת לעצמך חיים אחרים וילדות אחרת?"
לקראת סיום השיחה, הדגישה: "אף פעם לא הייתי אימא חד הורית. אני ותום, כמה שאני הייתי אמא, גדלנו כמו אחים. כשהם נפטרו הייתה פה בעיה כי אני פתאום אימא באמת ולבד. הייתה לי ילדות נפלאה, ראיתי דברים, יכול להיות שבגלל זה אני חיה בגפי ולבדי, אבל אני לא לבד, אבל יש כנראה משהו בזה שהצד הזה אצלי לא נמצא. אני מעדיפה שהוא לא יהיה גם כנראה".