עוד סיפור אחד של אהבה: לקראת אות הסיום מרסל לא ויתרה והקריאה לנו סיפור קצר ומתוק של אהבה.
"איזו חצר מגעילה יש לנו", פתחה והמשיכה: "אפילו עכברים פוחדים להיכנס אליה. ובכל זאת בכל מוצאי השבת על שולחן מתנדנד שבאמצעו אגרטל עם מים עכורים, אתה מניח וויסקי עם כוסות קרח. אז שלוק קטן והירח מעלינו. 'אני לא רוצה שיגיע יום ראשון', אני לוחשת לך. 'כן. זה יום העבודה הכי קשה', הוא אומר. 'טיפש', היא חושבת. אם היית יודע איך הלב שלי נעצב כשאתה סוגר את הדלת אחרייך, הדמעות ירדו במהירות אם ארצה או לא".