כמדי יום רביעי בשעה 20:00 בדיוק, שבה מרסל מוסרי אל עמדת השידור ואולפן התחנה, והביאה את סיפוריה הנפלאים כפי שרק היא יודעת לעשות.
"אני זוכרת את המבטים ששלחתי אליך", פתחה מוסרי את תוכניתה עם מילות אהבה של גיבורת סיפורה, שלא הותירו מקום לספק, "היה זה הגשם הראשון של החורף, ובעזרת הנשים צפיפות מוגזמת. לא הבנתי למה דווקא הערב התעקשת להגיע אל בית הכנסת, שכן כבר המון זמן שלא פקדנו אותו, ומי בכלל הולך לבית הכנסת ביום גשום שכזה, ואין אף חג או מועד. היית יפה כל כך".
בהמשך, הוסיפה: "יש ימים כאלו, שלא קורה בהם שום דבר מיוחד. בית כנסת, סיבוב בשכונה, קניות, מקלחת, ובכל זאת הם נראים לי קדושים. גם מחוץ לבית הכנסת נמצאת השכינה. היית מאמין? אפילו כאן, עכשיו, בינינו".