בקרוב יגיע אל פתחנו יום הכיפורים, בו נתכנס בבית לצד הקרובים אלינו ונחשוב כיצד נוכל להיות טובים יותר בשנה החדשה. בדרך לשם, כמתבקש, זה גם זמן לכפר על דברים שעשינו לאורך השנים ולהתנצל במידת הצורך. תאיר, בת 24, שוחחה עם מעיין אדם ובחרה להתוודות באומץ על חרם שעשתה על ילדה בכיתתה כשהייתה בבית הספר.
"הסיפור בעצם מתחיל בערך בכיתה ג', גיל מאוד צעיר, אני אפילו לא יודעת לנקוב בגיל. מישהי שהיא קצת הייתה שונה, אנחנו היינו בבית ספר דתי, המון בנות בכיתה, משהו כמו 40. היא הייתה טיפה שונה, היא קצת לא ידעה איך לגשת", שיחזרה תאיר, והדגישה: "אני באמת מאמינה שילדים הם לא עם רע, אני באופן ספציפי עברתי ילדות מאוד לא קלה והוצאתי את זה, אני לא מצדיקה. זה נתן לי איפה להוציא את התיסכול, זה היה רק בבית ספר, רק שם היינו יכולים לבטא רגשות".
עוד שיתפה כי "היא הייתה מאוד שונה ואני הייתי יחסית דומיננטית, ובלי לשים לב עם הזמן, זה נמשך חמש שנים אפילו שש, אף אחד לא דיבר איתה. זה התחיל מזה שיום אחד היא נגעה בי ואמרתי לה 'מה את נוגעת בי?', ואז כולם התחילו להיגעל ממנה, לא להזמין אותה למקומות. בבת מצוות, היו מעין הימורים אם היא תגיע או לא תגיע. מכות לא היו, זה שייך לדור הנוכחי".
על המקרה בו התנהגה בצורה ביריונית כלפי אותה ילדה, סיפרה תאיר: "הייתה פעם אחת שזו הייתה בת המצווה שלה, ואמא שלה ממש ידעה שזה מה שהולך עם הבת שלה אבל אני חושבת שהיא לא רצתה להשלים עם זה עד הסוף, היא הייתה אופטימית שכל הכיתה תגיע. פשוט עמדתי בכיתה ו' מולה, בהפסקה, על השולחן, ואמרתי 'מי שתבוא לבת מצווה של חן אף אחד לא תדבר איתה'. אני חושבת שגם היא ממש ניסתה לשכוח את זה בעצמה, בתחילת התיכון ביקשתי ממנה סליחה".
לסיום, תהתה מעיין אדם מה היא תעשה אחרת כאמא ועד כמה האירוע הזה השפיע. תאיר הודתה כי "אני מפחדת פחד מוות. זה שאני דיברתי והייתי דומיננטית זה לא אומר כלום, היו עוד 38 בנות ששתקו. לפעמים הצד ששותק הוא הרבה יותר גרוע".
עריכה: שני רומנו