"אנחנו בלופ הזוי וכואב של אי ודאות וחוסר אונים"
חביבה מן, אחותה של עמית מקיבוץ בארי שניתק עמה הקשר, שיחזרה את רגעי האימה בהם הבינה שאחותה נורתה על ידי מחבלים • זעקה: "צמאים לכל פיסת מידע"
התיעודים מיום שבת השחור, בו חדרו מאות מחבלים לשטחי ישראל, טבחו באזרחים וחטפו חלק לתוך שטח הרצועה, ממשיכים לצוץ, ומשפחות שלמות נותרות מרוסקות ללא ידיעה מה קורה עם יקירהם. חביבה מן, אחותה של עמית מקיבוץ בארי, עימה ניתק הקשר במהלך תקיפת המחבלים, שיתפה בתחושות הקשות נוכח המצב.
"מה שאני יודעת עכשיו זה מה שידעתי ביום שבת בשתיים ורבע בצהריים, שום דבר לא השתנה. אין שום דבר חדש. אנחנו צמאים לכל פיסת מידע אמיתי וודאי, ולא המון גרסאות סותרות שאנחנו מקבלים. אנחנו פשוט לא יודעים איפה עמית, מה עלה בגורלה. אנחנו בלופ הזוי וכואב של אי ודאות וחוסר אונים", הודתה חביבה. "אנחנו יודעים בוודאות שהיא הייתה במרפאת השיניים של הקיבוץ, שהיא הייתה עם רופא שהיה שם, אנחנו יודעים שהיא הייתה עם מאבטח בשם שחר, עם אחות ופצועים במרפאה".
עוד סיפרה כי "אנחנו יודעים מהצלבת מידע שאנחנו עושים בנינו המשפחות, אנחנו מנסים להרכיב פאזל כדי להבין יותר טוב מה היה. אנחנו יודעים בוודאות שהיא הייתה במרפאה, שירו בה. היא סמסה לנו מאות הודעות באותו יום שחור, עד שתיים ורבע התכתבנו איתה, היינו איתה אונליין, היא הקליטה לנו הקלטות. זה פשוט לא להאמין, זה חלום בלהות, מה שקורה שם מסביבה. גם את ההקלטה של המחבלים שפורצים עם מסע יריות, אנחנו יודעים באיזו אימה היא הייתה בשעות האחרונות שלה".
"אני הולכת אחורה בקבוצה, עוברת על כל ההודעות, מנסה לראות עוד משהו, ואני מבינה איך אנחנו בשעה שמונה בבוקר בטוחים שכל רגע הצבא מגיע, והיא שואלת איפה הצבא, וכל הזמן דואגת לפצועים שאיתה, כל התזמן כותבת לנו שאין לה איך לעזור להם. עולה בקשר מול מד"א, מבקשת תגבורת, והם אומרים לה שלא יהיה בקרוב", שיתפה בכאב, והוסיפה: "פשוט מציאות בלתי הגיונית לילדה בת 22 להתמודד. אנחנו יש לנו את הכאב האישי והפרטי שלנו, אבל גם את הכאב הקולקטיבי כאזרחים במדינה".
בהמשך, הדגישה חביבה כי "אנחנו מנסים לעכל, אני חושבת שאנחנו מדינה שלמה בחרדה כרגע ובשוק טוטאלי. ככל שהסרטונים והעדויות של כל האנשים, עמית, אנחנו יודעים בדיוק מה עבר עליה. אנחנו יודעים שהם פשוט ישבו שם וחיכו לעזרה, לצבא, לחילוץ, שלא הגיע. היא הייתה גיבורה, ניסתה לשמור על אופטימיות, היא התכתבה עם חברות שלה שהן גם פארמדיקיות וכל הזמן כתבה להן 'לא לצאת', היא כל הזמן דאגה לאחרים בכל כל הטירוף הזה. היא ילדה בת 22, כל החיים שלה לפניה".
"אנחנו יודעים שבשעה 1:50 בצהריים היא כתבה 'המחבלים פה, תתפללו עליי'. ובעצם באותו הרגע לא היה כמה דקות מענה ואז היא שלחה לנו הקלטת שמע של המחבלים בתוך המרפאה, צרחות, יריות. ואז אחר כך, כשאנחנו מנסים לכתוב לה ואין תגובה, אני פשוט מחייגת אליה, והיא עונה לי, ואומרת לי 'ירו בי, ברגליים, הם עליי', וזהו. מאותו רגע השיחה התנתקה", שיחזרה. "מאותה רגע אנחנו פשוט לא יודעים מה עלה בגורלה. הייתה לנו תקווה שהיא הייתה עם בני הערובה, לא יודעים מה איתה, עם המאבטח שהיה איתה".
לסיום, הבהירה חביבה כי "אין לנו שום מענה, אף אחד לא יצר איתנו קשר אפילו לא פעם אחת, לא מעדכנים, לא כלום. אנחנו מתרוצצים, אני בדרכי לתת דגימת די אן איי כדי לנסות אולי שאם היא תגיע לאנשהו יוכלו להצליב מידע. אנחנו פשוט רוצים לדעת מה קרה איתה, מה המצב שלה ואיפה היא".
עריכה: שני רומנו
