המאזינה פנתה למיכל דליות בתסכול: "השבוע האחרון היה מטורף, אנחנו גרים באשקלון, בתים לידינו קיבלו פגיעה ישירה. ליד האוטו מצאנו רסיסים של טיל. יש לי ילדים, בת 11, בן 8 ובת שנתיים וחצי. הערבים הפכו להיות קשים מנשוא. הקטנה לא מוכנה לישון לבד והילדים לא יוצאים מהמסכים, מה לעשות? אין לנו את האמצעים להתפנות ואנחנו רוצים להיות בבית. אנחנו מרגישים את השגרה ככה".
מיכל הסבירה: "מכיוון שהם בני 11 ו־8, תוציאו אותם מהמחשב. תפילי את הראוטר ואל תמצאי את התקלה שעה-שעתיים. לי אין שום דבר נגד מסכים, לא היה לי מהרגע הראשון. זה פה וזה יישאר וזה גם יהיה יותר. אני בעד ללמוד לצרוך את זה, כמו שאפילו עכשיו במלחמה, אני בטוחה שאת מפקחת על דברי המתיקה ואת מכריחה אותם לשתות מים, אותו הדבר על שעות מסך".
"יהיו הרבה יותר שעות מסך מימים רגילים, זה ברור", הבהירה. "אז הם משחקים, הם רואים סרטים. אבל יש למסכים השפעות על הורמונים במוח. יש הרבה מתח וחרדה, תוציאו אותם מהמחשב, תעשי במקום זה דברים אחרים. תקריבי קיר שאפשר יהיה לצייר עליו, כשהכול יגמר תצבעו את הקיר הזה. תיקחי את הילדים למטבח ותגידי להם 'בואו נאפה עוגות', ותתנו לשכן".