"חייתי במחשבה שמשפחתי לא איתי"
אביחי ברודץ, שרעייתו וילדיו נחטפו לשטחי הרצועה, שיתף בתחושות הקשות: "אני לא יודע שום דבר, הם יודעים טוב מאוד איך להסתיר מידע"
באופן כמעט בלתי נתפס, הגר, רעייתו של אבי ברודץ, ושלושת ילדיו עפרי, יובל ואוריה, נחטפו לשטחי רצועת עזה ביום שבת שעבר, בחדירה האכזרית של מחבלי חמאס לישראל. בשבת האחרונה, הגיע אביחי לשער בסיס הקריה בתל אביב, והודיע כי יישאר שם עד שישיבו את בני הערובה. בשיחתו עם ענת דוידוב וטל לב רם, שיתף בימים הקשים.
"דיברו איתי חבריי, אנשים מהקיבוץ, פסיכולוגים, אבל לגבי הפגישה אף אחד לא דיבר איתי", אמר. "זה לא כל כך מעניין אותי. ברור לי שמתנהל כאן איזשהו מצב של דיסאינפורמציה בכוונה מכל הצדדים, ואני לא מדבר על משפחות החטופים, אני מדבר מכיוון מדינת ישראל והחמאס. לדברים האלה יש היבטים הרבה יותר רחבים ממה שמפורסם בתקשורת".
עוד הודה כי "אני לא יודע שום דבר. החמאס, הם יודעים טוב מאוד איך להסתיר מידע וכנראה שהם עושים את זה בהצלחה רבה, גם עכשיו. נמצאים איתי בקשר מהמדינה, בדיוק קודם התקשרו אליי שאני אעלה לשידור, והייתי בדיוק בממתינה עם נציגה מהמדינה. באמת שאני לא מלין על שום דבר, אני עכשיו נמצא בשפיים יחד עם הקיבוץ. יש פה תמיכה, מעטפת מושלמת. אין איפורמציה. להגיד לך אם למישהו יש ולא אומרים לי? אני לא יודע".
"מה היית מצפה שהמדינה תעשה?", תהו צמד המגישים, וברדוץ השיב: "כרגע ההרגשה שלי שאני בערפל. אני לא יודע אם המדינה שמה אותי בצד, רוצה להילחם, או שהיא שמה אותי בראש מעיינה ורוצה להחזיר את המשפחה שלי. אני יודע מה הרגשות שלי, לא מה המטרות שלהם. הרגשות שלי שאני נתתי את כל מה שיש לי, הבית שלי ראשון על הגדר. אני פותח את החלון ורואה את עזה. אני שירתי בצבא, הייתי במילואים, הכול עשיתי. על חבריי אני סומך. היום חבריי מגוייסים, הם בצבא, כולם בצו 8, ובאו אליי לבקר אותי ויצאו חזרה למילואים".
באשר למגוריו בכפר עזה, אמר: "עשר שנים. צוק איתן עברתי לקיבוץ, בדיוק בצוק איתן. כל אחד עסוק בכאב של כולם, אף אחד לא עסוק רק בכאב שלו, זה מה שמחזיק אותנו. אני מלא תקווה, אני מבחינתי בר מזל בסיטואציה הזו. אנשים שנהרגו להם הילדים והשכנים באים אליי ומחבקים אותי ומשתתפים בצערי. אני חייתי יום וחצי במחשבה שהמשפחה שלי כבר לא איתי, ואז הגיעה אינפורמציה שהם כנראה חטופים, ואני מבחינתי זכיתי. אני חי בידיעה שהמשפחה שלי חיה".
"אני עם אשתי 20 ומשהו שנים, האהבה שלי אליה בלתי ניתנת לתיאור"
"אני עם אשתי 20 ומשהו שנים יחד, מאז הצבא. האהבה שלי אליה בלתי ניתנת לתיאור. אישה מדהימה, אפשרה לי לעשות הכול. לפני שנתיים עזבתי הכול והלכתי ללמוד סיעוד, והיא המשיכה במה שהיא עושה, תמכה בי. אישה אדירה, הקיבוץ מסתמך עליה", סיפר, "עברנו באמצע המלחמה, תוך כדי צוק איתן. העברתי בית תחת צבע אדום".
המשיך אביחי, ושיתף על ילדיו שנחטפו לרצועה על ידי מחבלי חמאס. "הבת שלי, יום שישי לפני כל האסון חגגנו לה יום הולדת 10, עופרי קוראים לה. ילדה אדירה, לפני כמה זמן באו לנגן לנו בגיטרה פה ובדיוק היא עם שיעורי גיטרה. היא לומדת, היא ישבה בממ"ד עם הגיטרה, אני מקווה שהיא עוד הצליחה לנגן קצת לפני שלקחו אותה. יובל הבן המקסים שלי, שהוא ילד של כדורגל, בן 8. יש פה פינת אקס בוקס, אני עובר ליד והם שואלים אותי 'איפה יובל?' פשוט נורא".
"אוריה הקטן, החמוד, בן 4 וחצי, ילד שעושה רק צרות. כל היום עושה לנו בלאגן בבית, גם להם הוא עושה בלאגן", אמר, והוסיף: "ואביגיל הקטנה שהגיעה אלינו אחרי שככל הנראה עשו להם מעשה איום בבית, הגיעה אלינו אחרי רצח נוראי של הוריה ואשתי לקחה אותה. היא רצה אלינו, אשתי לקחה אותה, והיא חיכתה גם איתה. גם אותה הם לקחו. יש לנו שלושה ילדים שלי ועוד ילדה של חבר שלי שככל הנראה נורה. חבר יקר, חבר שכל בוקר אני שותה איתו כוס קפה. הייתי איתו בחו"ל לפני תקופה קצרה. חבר אהוב".
עריכה: שני רומנו
