"עברנו טבח והיינו לבד, צה"ל לא עזר לנו"
ירון מאור, תושב ניר עוז, הזדעק נוכח האסון הנורא במקום מגוריו וסיפר על נטרול המחבלים שחדרו לביתו: "שרפו את הבית עד היסוד"
ירון מאור, תושב קיבוץ ניר עוז, הדף ובלם באקדחו 15 מחבלים שהסתערו על ביתו ושהו במרפסת, ולאחר שעות של מאבק עיקש כמעט נהרג בטעות על ידי כוחות ימ"ס. בשיחה עם ינון מגל ויריב אופנהיימר, תיאר את השתלשלות העניינים הדרמטית.
"חשוב לי לציין שאנחנו קיבוץ ניר עוז. שכחו אותנו, אם זה הצבא, אם זו המדינה. ניר עוז יושב בדיוק בין קיבוץ מגן לקיבוץ נירים", אמר תחילה, והדגיש: "אנחנו קיבוץ של 450 נפש, יצאנו 160 מהקיבוץ".
מדברים אצלכם בקיבוץ, מתוך 400, על כ־100 נרצחים?
"במספרים האלו, כן".
מאור התחיל לתאר את שהתרחש, ואמר: "היה לנו צבע אדום ב־6:30, אני ואשתי הכנסנו את הילדים לממ"ד, במקביל הייתה לנו ילדה אחת גדולה שישנה אצל סבתא בקיבוץ, עם עוד נכדה. ב־7:15 קיבלנו הודעה שיש מחבלים בקיבוץ בלבוש מדים ליד המרפאה. היינו בטוחים שזה עוד סבב קטן ויוצאים מהממ"ד עוד כמה דקות, ואז אשתי אמרה לי 'תביא מהר את האקדח'".
המשיך, וסיפר: "בשעה 9:00 התחילו הודעות 'הם אצלי, שורפים לי את הבית, שמישהו יעזור לי, אני פצוע, תשלחו מישהו, ואין מי לשלוח'. ואז הבנתי את האירוע. ב־9:20 שמעתי רעש חזק אצלי במרפסת, ואז אמרתי לאשתי 'אני חייב לצאת, אין לי ברירה, לפחות אתם תשרדו'. יצאתי מהממ"ד, ראיתי מהחלון של השירותים במרפסת בין 10 ל־15 מחבלים".
"באינסטינקט רציתי לירות עליהם, איכשהו עצרתי ברגע האחרון, אמרתי, 'אעשה להם מארב בתוך הבית, מי שייכנס אני אירה בו'. למזלי הייתה לי פלדלת הם לא הצליחו לפתוח אותה, ואז אחד המחבלים נכנס דרך החלון, איך שהוא הוציא את הראש, התקדמתי אליו ונתתי בו שתי יריות. מטווח כמעט אפס הוא נפל החוצה", שיתף.
לדבריו, לאחר מכן, "כל החבר'ה שהיו שם התחילו לצעוק באטרף, כנראה ללוחם. הגיע לוחם, ריסס לי את הבית, תוך כדי זרק לי רימון, רצתי מהר לחדר פנימי, נכנסתי לחדר של ההורים, הייתה שם מקלחת, נשכבתי שם, הרימון התפוצץ. לקח לי זמן להתאושש, יצאתי החוצה מהמסדרון אחרי מספר דקות, ראיתי עוד מחבל נעמד לי במטבח, הוא הרים את הראש, ראה אותי, נבהל, התקדמתי אליו, יריתי בו שתי יריות בפלג גוף העליון".
"הוא נפל, ואז עוד יותר נהייתה המולה בחוץ. הגיעו עוד לוחמים, ירו לי על הבית, זרקו לי עוד רימון, רצתי לאותו מקום, התחבאתי, במקרה הזה הוא לא התפוצץ, אחרי זה יצאתי עוד הפעם, ראיתי עוד רימון, רצתי לאותו מקום, כל הזמן הזה, זה בערך שעה וחצי", הסביר, "אחרי שהייתי ברימון השלישי והתחבאתי בשירותים, הם שינו אסטרטגיה, הם באו אליי מאחורה, איך שאני ראיתי שהם מסתודדים לי בחדר שהתחבאתי, לא חיכיתי הפעם שייכנסו ישר הפעלתי עליהם את כל המחסנית שהייתה לי, מה שנשאר".
"ואז נזרק לי רימון לתוך החדר ורצתי מהר למבואה של הממ"ד, התפוצץ, לקח לי זמן להתאושש מהרימון הזה, איכשהו יצאתי לכיוון החדר. ראיתי שזרקו לי בקבוק תבערה, המזרן התחיל להידלק, התחלתי להילחץ. באיזשהו שלב, עצרתי את עצמי ואמרתי 'עדיף שהבית יישרף ואני אכנס לממ"ד'. חזרתי לממ"ד, צעקתי לאשתי, 'תפתחי לי', היא לא האמינה שאני חי", סיפר כשנזכר, באותו אירוע קשה.
"איך שעמדתי על אדן החלון, הגיע כוח ימ"ס"
"מספר דקות צעקתי לה, בסוף היא פתחה לי והופתעה בכלל שאני חי. נשארנו בממ"ד, השריפה כנראה נכבתה. אחרי שעה-שעתיים, הם חזרו אליי הביתה, ירו לי על דלת הממ"ד מרחוק, כנראה לקחו את הגופה של המחבל ואז שרפו את הבית עד היסוד", הוסיף.
בהמשך, סיפר על הגעת כוח הימ"ס ב־13:40, לדבריו, שכמעט הרג אותו בטעות. "אמרתי לאשתי 'אנחנו נמתין' (בממ"ד), שמנו מגבת בדלת, אמרתי לאשתי 'נחכה כמה שאנחנו יכולים, כי אם נצא מהחלון, בטח מכוונים עלינו קנה'. המתנו כמה שיכולנו, כבר היה שלב שלא יכולנו להמתין. אשתי אמרה לי 'אנחנו חייבים לצאת', פתחתי חלון, אשתי הוציאה את כל הילדים, איך שעמדתי על אדן החלון, הגיע כוח ימ"ס".
ב־6:30 קיבלת את ההתרעות, ב־9:30-9:00 יצאת מהממ"ד, ואז שעה וחצי עד 11:00, אתה ניהלת את הקרב ואז עד 13:30 אתם הייתם בממ"ד כשהם שורפים את הבית מבחוץ, ואז יצאת.
"נכון. איך שהייתי על אדן החלון עם האקדח, כוח ימ"ס בא לכיווני, לדלת הראשית, והוא היה בטוח שאני מחבל. ראיתי את כל הלייזרים עליי, צעקתי להם 'שמע ישראל, אדוני אלוהינו, אדוני אחד', שיידעו שאני יהודי. הם עדיין לא האמינו, מפקד הכוח תפס את היד של אשתי ואמר, 'מי זה?' היא אמרה לו, 'בעלי'. הוא אמר לה, 'איך קוראים לו?', היא אמרה 'ירון, תעזוב אותו', רק אז הוא השתכנע".
כשהגיע הכוח הזה, כבר לא היו מחבלים בקיבוץ?
"אין, ואני משתגע מזה. היו כמויות בקיבוץ".
היית בקרבי?
"הייתי בגבעתי".
"עברנו לינץ', כיתת הכוננות שלנו נלחמה כמו אריות"
מאור המשיך לספר על שאירע: "יש עוד הרבה סיפורים במקביל, הבת שלי הייתה אצל סבתא, והסבתא, אישה בת 70, נאבקה עם המחבלים שעות על הידית, וירו לה בדלת, הכדור עבר לתוך הממ"ד, בנס עבר לידה. היא הצליחה לעמוד מולם, והבת שלי אמרה לי 'בוא תציל אותנו, סבתא לא מצליחה להחזיק', אמרתי לה 'מי שיוצא מת'. עברנו לינץ', כיתת הכוננות שלנו נלחמה כמו אריות. אלה היו נחילים של אנשים".
אתה מצליח לישון בלילה?
"לא הרבה, אבל ישן קצת, כן. מי שלא חווה את זה, זה לא נתפס. הוא לא יכול להבין את מה שעברנו. אי אפשר להבין את מה שעברנו. עברנו טבח, והיינו לבד. צה"ל לא עזר לנו. אני כל בוקר אומר לילדים שלי 'אנחנו זכינו להיות צברים, לגדול בארץ ישראל, יש לנו מדינה שתגן עלינו', ככה חינכו אותי, זה משהו לא מובן מאליו, והפקירו אותנו".
עריכה: אמיתי דואק
