"הם חשבו שתוך שלושה-ארבעה ימים הם ישוחררו"
רויטל משה־מילס, אחייניתה של עדינה משה ששוחררה משבי חמאס, הסבירה: "מה שילווה אותם בימים הקרובים זה הכעס של ההפקרה"
בסוף השבוע (ו') כחלק מהפעימה הראשונה של שחרור החטופים משבי חמאס, שוחררה עדינה משה משבי חמאס, זאת לאחר שבעלה סעיד משה ז"ל נרצח בבוקר השבת השחורה. רויטל משה־מילס, אחייניתה של עדינה, סיפרה על תחושותיה בעקבות הבשורה המשמחת לצד הכאב הגדול.
"אני חושבת שבאמת הימים האחרונים נותנים תקווה. מיום שישי זה היה היום הראשון שכל עם ישראל חייך אחרי חודש וחצי ושמחנו והתרגשנו לראות. הם במצב יציב, אולי פיזית קצת רואים שהם מאוד ירדו במשקל, הם הוחזקו בתנאים קשים, הם עברו טראומה. הם חשבו שתוך 4-3 ימים הם ישוחררו. זה הרגיש להם המון זמן, גם אין תחושה של יום ולילה כשאתה נמצא בחושך. הם צריכים זמן להתאושש. הם לא יודעים את כל ההרס והחורבן, כל מה שאנחנו עברנו וראינו ב־7 באוקטובר", אמרה.
לגבי התיעוד בו נראתה עוברת לצלב האדום ומזיזה את היד למחבל חמאס, אמרה אחייניתה כי "ראיתי אותה כחושה ומבוהלת וחשבתי שאולי הם חושבים שמוציאים אותם להורג. היא נראתה ממש מבועתת אבל אבל אז ראיתי את התנועה הזאת ואמרתי 'זאת עדינה, היא בסדר'. הרוח שלה הייתה. אני בטוחה שהיא החזיקה את עצמה ושהיא שרדה את זה בשביל כל האחרים, רואים על כולם שם שאלה אנשים חסונים, עם חוסן נפשי גבוה".
בהמשך שיתפה בתחושות של דודתה במהלך השבי: "הם לא ידעו כמה ימים עברו. זה הרגיש להם המון זמן. היא אפילו שאלה 'למה זה לקח כל כך הרבה זמן?' אני חושבת שבעיקר מה שילווה אותם בימים הקרובים זה הכעס על ההפקרה של האזרחים. לא חשבו שזה יקרה, גם אנחנו לא חשבנו שזה יקרה. הם היו ישנים בבתים, הם בחרו לגור שם וליישב את הנגב והם הרגישו מופקרים באותו יום. כולנו שאלנו 'מה קורה?' הגיעו לקיבוץ רק בשעה 15:00, המחבלים כבר רצחו, בזזו, חטפו. זה חלק מאוד קשה".
כשהיא נחטפה היא ידעה שבעלה נרצח?
"כן. הוא נפצע, היא טיפלה בו. הם הצליחו לפרוץ את החלון, שלפו אותה החוצה ואז היא שמעה שתי יריות והבינה את זה. באותו זמן היא הייתה במוד של ההישרדות ועכשיו האבל מתחיל. גם שלנו. עכשיו כשהיא פה, מחכה התמודדות קשה".
המשפט שאנחנו זוכרים שהיא אמרה למחבל 'תשחרר במקומי אישה אחרת, יותר מבוגרת ובמצב פחות טוב'. כמה זה מאפיין את עדינה?
"לגמרי היא. גם התנועה עם היד. אין לי ספק שזה נכון. היא גם אדם שעבד בחינוך כל החיים, אני בטוחה בזה שהיא הנהיגה את כל החברה שם. הייתה לה חמלה כלפי בן אדם מבוגר ממנה".
אוכל היה?
"ראינו כולם, היא ירדה המון במשקל. רואים שהיא כחושה. לא היה להם הרבה אוכל. ממש לא".
היה ממד זמן כלשהו?
"לא. תחושת הימים הלכה לאיבוד".
האם סיפרו לה הכול?
"ההנחיות הן לספר בהדרגה, מה ששואלים, אז עונים. בימים הקרובים היא תדע את הכול. זה כזה חורבן גדול שם. אין קיבוץ, הבית שלהם שרוף לגמרי. הבית שלה שרוף לגמרי. נכנסנו לשם אחרי גילוי המצבה, ניסינו לקחת כמה דברים מהבית, לא היה מה לקחת. בחצר היו כל מיני דברים תלויים, צלחות או מצקת תלויה על הקיר, אז לקחנו משם. זה כל מה שלקחנו, מבית שלם, מחיים שלמים, כמה דברים שרופים שהיו תלויים בחצר".
עריכה: אמיתי דואק
