"הקהילה יודעת לתמוך, היא לא תתן לאף אחד ליפול"
ראש מועצה אזורית אשכול לשעבר חיים ילין, תושב בארי, על תושבי הקיבוץ ששוחררו מהשבי בעזה • הבהיר: "מוכן לעשות הסכם שלום עם עזה, רק עם אבנים"
אתמול (ג'), בניסיון להתחיל מחדש אחרי התופת הנוראה, שתלו כמה מתושבי בארי, נירים וניר עוז שפונו חיטה בשדותיהם. חיים ילין, ראש המועצה האזורית אשכול לשעבר ותושב הקיבוץ, סיפר על התחושות מכך וקליטת תושבי בארי שחזרו מהשבי בעזה.
"אני תמיד אופטימי, זה סוג של מחלה שיש לי שאני לא יכול להתנתק ממנה. אבל אני חושב שמעל הכול זרענו אתמול תקווה. בחלק מהמקומות אפילו צה"ל והטנקים הגנו עלינו, זה היה בלתי רגיל. אתמול אני הייתי בזריעה של בארי על גבול רצועת עזה, אי אפשר להבין את זה. זה כמו אצל הילדים, אותה בובה שבלעדיה הוא לא יכול לישון. אז בשבילנו זה בדיוק הסיפור, בלי זה אנחנו לא יכולים להמשיך לחיות", אמר.
לדבריו, "ב־2020-2018 שרפו לנו את השדות ואת החיטה. החמאס השפיל אותנו. כולם צחקו על בלוני התבערה, העפיפונים, עכשיו ב־7 באוקטובר השפילו והעליבו את כל מדינת ישראל. מי שלא מתעסק... כמו שאני אמרתי אז, 'דין עפיפון כדין קסאם', אז בסוף מגיעים ל־7 באוקטובר. מה שחשוב לי להסביר שכששרפו לנו את החיטה, לנו כאב, אין לכם מושג, כאילו ששרפו לנו את הבית כי זה המקום ממנו אנחנו גדלים. זה הסיפור אולי של כל ההתיישבות על גבולות מדינת ישראל".
"מילת המפתח זה לאפשר להם כמעט את כל מה שהם רוצים"
בהמשך התייחס לקליטת תושבי בארי שחזרו מהשבי, וסיפר על התהליך: "קודם כל המשפחה צריכה להיות בתוך עצמה. הם צריכים גם לעדכן את הילדים או את ההורים על המצב, הם היו מנותקים, הם לא יודעים מי נמצא, מי לא נמצא".
המשיך ואמר: "דבר שני, הנוער נורא רוצה להתחבר לילדים שלהם, זה מה שנותן להם את הכוח. זה גם נותן כוח לנוער שמצפה שהם יבואו אליהם, זה חיבור עמוק. מי שגדל בקיבוץ, ודאי אותו מחזור, זה אותו סיר - חברים ואחים ביחד, והדבר הזה מאוד חסר".
לאן הם חוזרים?
"הם קודם כל בבית חולים. יש משפחות שממתינות בבית חולים, הן יכולות להיות גם יומיים-שלושה, מילת המפתח זה לאפשר להם כמעט את כל מה שהם רוצים וצריכים. רובן הולכות לדירה, מספקים להן דירה וסוג של פרטיות, לאחות גם את התא המשפחתי איפה שצריך. אלה ילדים והורים שלפעמים לא התראו 51 יום. אני יודע כבר על נערים שהדבר הראשון שהם רוצים זה לרדת למלון ולהיות, אבל זה המיעוט".
עוד שיתף: "הייתי בתל השומר, לראות את החטופים של בארי ולראות את הילדים. בגדול, לראות את העיניים שלהם. זה משהו שאי אפשר לתאר אותו. יש שם המון אור והמון שמחה. אי אפשר לתאר את העוצמה שיש שם. זו הייתה התרוממות רוח לראות את הילדים משחקים בכדור ומתרוצצים שם במסדרונות של בית החולים".
"כשירדתי במעלית, הייתה לי שוב מועקה והבנתי שצריך להמשיך להילחם", הבהיר בצער, וציין: "יש עוד חטופים, עוד ילדים ועוד משפחות שצריך להילחם עליהם. אני רוצה שהתחושה העילאית הזאת של אושר תישאר אצל המשפחות. לנו אין את הפריבילגיה הזאת".
לדבריו, "הקהילה יודעת לתת ולתמוך, היא לא תתן לאף אחד ליפול, אף פעם. זה ההבדל בין הבן אדם הבודד לבין הקהילה. יש הרבה דברים בלהיות לפעמים לבד, יש הרבה דברים לא טובים לפעמים בקהילה שחונקת, אבל בעת מצוקה היא מגויסת ויודעת בעדינות לבוא ולתמוך באותם אנשים שלא ייפלו".
"גם אם ייקח עוד שנה, עוד שנתיים, אנחנו בסוף נחזור הביתה"
לקראת סיום השיחה הדגיש ילין כי "מי שמכיר אותי יודע שאני נגד הפסקות אש כי אני לא סומך על חמאס במילימטר, אבל פה מדובר על סיפור אחר, סיפור הומאני. אני מוכן להפסקת אש גם של חודש, גם של חודשיים, בתנאי שכולם משתחררים בעסקה".
"לגבי חמאס, אני מוכן לעשות הסכם שלום עם עזה, רק עם אבנים. הדברים צריכים להיות מאוד ברורים, יד אחת נלחמת כדי שהחטופים יגיעו הביתה, יד שנייה נלחמת כדי להשמיד את כל הטרור ברצועת עזה. כמה זמן ייקח? אנחנו כבר 21 שנה בסיפור הזה, יש לנו המון סבלנות. גם אם ייקח עוד שנה, עוד שנתיים, אנחנו בסוף נחזור הביתה", סיכם.
עריכה: אמיתי דואק
