אבינתן אור, בן 30 מתל אביב, נחטף בבוקר ה־7 באוקטובר לצד חברתו נועה ארגמני, לאחר שהשניים בילו במסיבת הטבע בקיבוץ רעים באותה שבת שחורה. מאז, מצויים אבינתן ונועה בשבי חמאס מזה 59 יום, זאת מבלי שמשפחותיהם וחבריהם יודעים מהו מצבם.
יעל אור, גיסתו של אבינתן, שוחחה עם אודי סגל וענת דוידוב וסיפרה על תחושותיה בעקבות המתרחש: "אנחנו יודעים שהם התחבאו 4 שעות וחיכו לעזרה שלא הגיעה. פרק זמן משוגע לגמרי. אזרח במדינת ישראל עם צבא כל כך חזק ומדינה, לחשוב שהם התחבאו 4 שעות וראו מראות שהם לא צריכים לראות, ואנחנו יודעים את זה מהתכתבויות בווטסאפ שאבינתן כתב תוך כדי השעות האלה, ולבסוף הם נחטפו".
"אנחנו גילינו את זה בעצם מסרטון שהופץ בשלב מאוד מוקדם ביום הזה. מאז אנחנו לא יודעים כלום בעצם. אנחנו לא יודעים משהו חדש", הוסיפה.
עוד ציינה: "אתה לא תשמע ממני עכשיו על הקרע שאולי יש בעם והפוליטיזציה, כי אני מאמינה שכולם רוצים שהם יחזרו ואני לא חושבת שזה דיון פוליטי ואני לא חושבת שצריך לייצר קרע בעם, פשוט כי העם איתנו. אני מאמינה שכולם רוצים שהם יחזרו הכי מהר שאפשר".
לדבריה, "הלחימה כנראה הייתה צריכה להמשיך מהנקודה הזאת, לצד זה, הפעולות להחזיר אותם בכל דרך אפשרית, עסקה, חילוץ, אני לא יודעת איך, צריכות להימשך בלי להוריד את הרגל מהגז. היו פה ימים מדהימים שכל יום חזרו נשמות שהיו כלואות שם בגיהנום הזה ואלה ימים שכולנו קיבלנו אוויר לנשימה וכל משפחה ישבה ורק דמיינה את הרגע שגם החטוף שלה חוזר, והם כולם צריכים לחזור".
"הסיפור הזה שעכשיו חזרנו לאיזושהי לחימה כמו בימים הראשונים ואין משהו באופק ולא מדברים איתנו, זה לא יכול להתקיים, בטח ובטח כשאנחנו יודעים מהחטופים שחוזרים - מתבררים לנו הפחדים הגדולים ביותר שלנו וברור שהם נמצאים שם אצל חלאות אדם. הם חייבים לחזור בדחיפות וחייבים לעשות כל מאמץ כדי להחזיר אותם בכל דרך אפשרית. אי אפשר להוריד את הרגל מהגז", הבהירה.
"אני לא מרגישה שאני יכולה לרגע להפסיק לדאוג למשפחה שלי. מבחינתי האיום הזה לא הוסר. אני כאדם פרטי מפחדת לחיות פה, אז הכול צריך לקרות. צריך להילחם בהם ולהחזיר את החטופים דחוף. להגיד לך מה הכי נכון כרגע? אני לא יודעת, פשוט כי אני רק משפחה של חטוף. זה הכול", סיכמה.
עריכה: אמיתי דואק